האידיוט, הנערה, והרוק המתקדם

אורי ברייטמן באתר שלו על רוק מתקדם ערך מעין תחרות על סיפורים בנושא "איך הגעתי לרוק המתקדם" או סתם חוויות מהווי חובבי הזרם המוזיקלי המוערך/מושמץ/מוספד הזה. לא זכיתי במקום הראשון, אבל התוצאה, המחופפת משהו, מופיעה באתר שלו, ולטובת מי שלא מגיע לשם וסתם בשביל ה"רקורד", אני מביא אותו במלואו להלן. אגב, חדי העין והקוראים הנאמנים מביניכם ודאי יבחינו שמדובר באירועים שכבר נסקרו בקטע אחר שלי.

על הבינוניות המודעת לעצמה

ערוץ 8 מספק הרבה הזדמנויות מלבבות לחובבי קולנוע להשכיל ולהעשיר את עולמם, על ידי מפגשים עם יוצרים ושחקנים, וכן בעזרת סקירות מעמיקות של ז'אנרים שנעשות מעת לעת.
אני בטוח שלא צריך להציג את הסדרה האינסופית של "סטודיו למשחק", שלמרות המגיש המלוקק ביותר בעולם, מצליחה לשמור על עניין בזכות הגלריה המפוארת של שחקנים ממנה לא נפקד כמעט אף פרצוף שהופיע בהוליווד בעשורים האחרונים. "סטודיו למשחק" הביאה מספר בימאים (במיוחד קופולה וסקורסזה בהופעות מאלפות, בלתי נשכחות, ובמקרה של קופולה גם מרגשות ומצחיקות עד דמעות), אבל הצטיינה במיוחד בחשיפת פרצופם האמיתי של האנשים מאחורי הדמויות (אד האריס, למשל, הוא איש מוזר מאוד). סדרה אחרת שמבליחה כעת על המסך מעת לעת בשידורים חוזרים, היא "הבמאים", והיא מתמקדת דווקא בפרצופים הפחות מוכרים, אך בדרך כלל המעניינים יותר של תעשיית הקולנוע, הלוא הם היוצרים עצמם.

בעיטה בביצים

הקטע הזה לא מספיק טוב. אפילו שורה זו עצמה יכולה הייתה להיכתב יותר טוב. אפשר ללטש אותה שוב ושוב, עד אינסוף. השורות אינן באורך הנכון. לא נבחרו המילים המדויקות, בסדר הנכון. הבעיה אינה כישרון, אלא זמן. זה תמיד זמן. אם אחכה די זמן אולי האבולוציה הקוסמית תהפוך אותי לשיקספיר, או לבורחס.
זאת הייתה בעיטה בביצים. לקח לי כמה ימים לחזור ללכת ישר אחריה.
זה מתחיל בסדר, אבל באמצע זה הופך לקיטשי, היא אמרה. רגשני.

עלה בדעתי (8)

הרוחניות נתפסת כסובסטנציה אוורירית, נשגבת, המובחנת, מאז אפלטון, ובצורה מפורשת יותר מאז דקרט, מן החומר והחלל. והנה, כבר השם העברי מרמז על המקור החומרי של השם: הרוח הלוא היא הנשימה, סימן החיים הבסיסי והבולט. הרוח היא סימן למשהו אחר, לאיכות שמניעה את החומר, אך הרוח היא ישות חומרית, יומיומית ממש: היא נשמת אפנו. כך גם הנשמה, אותה רוח רפאים מסתורין שמסתתרת מאחורי כל מבט ומבע, אינה אלא הנשימה, החיים. איכות אורגנית

על הדיוק

הדיוק הוא מעלה מוערכת, בשירה כמו גם במדע, אך ראוי לתהות על קנקנו וחשיבותו, במיוחד בקרב המדעים המתהדרים בשמו. התדמית המקובלת של המדעים המדויקים מעוותת משהו, אולי כתוצאה משמם הלא הולם, או אולי משימוש שגוי או חוסר הבנה של המילה "דיוק". אנסה כאן מעט יותר לדייק בטיב הדיוק שבמדעים המדויקים, ואשתדל לא לגלוש יותר מדי (אם כי הפיתוי גדול), לשלל הסוגיות הפילוסופיות שמתגלעות על טיבה של המתמטיקה ויחסה אל המציאות.

איטליה, רשמי מסע

כן, הייתי באיטליה, אתם מוזמנים לקנא. טוסקנה ורומא. סיפרו לי עד כמה טוסקנה יפה, וסיפרו לי שגם כל הסיפורים על כך שטוסקנה יפה הם אמיתיים. אם כן, חזרתי על מנת לספר לכם שגם הסיפורים אודות כך שהסיפורים אודות יופייה של טוסקנה אמיתיים – אמיתיים אף הם.

כשהצהרתי בפני בני משפחתי (חובבי איטליה ידועים, ואף יש לנו קשר משפחתי ורומן ארוך עם המדינה – סבי בא מטריפולי ודובר איטלקית, ועוד קשרים רבים שתקצר היריעה מלפרטם), נחת עליי מבול של היאנחויות קנאה ומטר של עצות.

על קצב הכתיבה והפרסום

כבר שבועיים שלא פרסמתי כאן דבר, ולפתע התחלתי לחוש לחץ. שלא תחשבו שאין לי מה לכתוב: להיפך. יש לי עשרות רעיונות לפוסטים, חלקם כתובים בחלקם, יש לי עוד כמה קטעים ישנים שצריכים לעבור עיבוד על מנת שיתאימו לבמה הזו. אך מכיוון שמעולם לא התכוונתי להפוך את הבלוג הזה לפח זבל, וגם לא ליומן אישי של קמתי-התרחצתי-התלבשתי, אני לא ממהר לפרסם. פוסט, אפילו הוא קצר או לא מרעיש עולמות במקוריותו, שומה עליו להיות בנוי כהלכה ושלם.