Archive for the ‘יחסים’ Category

עסקת קצב – מישהו צריך ללכת

28 ביוני 2007

אני לא יודע את האמת.
אני באמת לא יודע אם א' המפוקסלת המצודדת מספרת את האמת או הנשיא המתלהם מזדעק על עלילת אמת.
אבל המצב כרגע הוא בלתי אפשרי. הראשומון הזה לא יכול להמשיך להתקיים: האמת זועקת ומתפתלת, מתדפקת וזועקת חזק יותר מהמאשימה או מהנאשם.
אם א' צודקת, אז עסקת הטיעון היא כישלון טוטאלי של מערכת המשפט והצדק. אפשר לארוז את הדברים וללכת הביתה. (more…)

מודעות פרסומת

עלה בדעתי (5) – "כוסית"

21 ביוני 2007

המילה "כוסית" היא מילה פוגעת ופולשנית. היא אינה ממש שם תואר, אמירתה משולה יותר לתחליף דל לרצון לגעת, לפלוש, לחלל את מה שהוא מעבר להשגה. סינונה נוכח בחורה מצודדת מהווה מעין פעולת מחאה חצופה, ניסיון להשפיל את היופי שאינו נעתר, כמו זריקת אבן על טירה מבוצרת או השתנה רווית קנאה על מכונית פאר.
אמירת "כוסית" היא חיפצון אלים, ביטוי לרמת ההורמונים והתסכול של היורק אותה יותר מאשר לעולמו הרוחני.
"כוסית" היא מילה פוגעת.
ולכן היא כל כך מדויקת.

על הפמיניזם כתחפושת חדשה של הפטריארכאליות הישנה

29 באפריל 2007

חבר חכם אמר לי פעם ש"הדרך הטובה ביותר לשכנע מישהו בדבר מה היא לגרום לו לחשוב שהוא זה שחשב על הדבר מלכתחילה". אנשים לא אוהבים לקבל דעות או עצות של אחרים, ובשל כך אפשר לנצל תכונה אחרת של רוב האנשים: זיכרון קצר. שכנוע נכון יפסיק בדיוק בנקודה בה יישאר מספיק משקע במוחו של הסרבן על מנת לנבוט מאוחר יותר, אך יש להפסיק בזמן מוקדם דיו על מנת שהמשוכנע ישכח את מקורו של הרעיון. (more…)

תל אביב של מטה

9 באפריל 2007

"…המשכתי ללכת ברחוב שינקין, בתוך האוויר האביבי לכיוון ביתו של אבי צמח. הערב החל לרדת, האוויר האביבי גירה לי את האף בנבגים זדוניים. המרחב הנשי שסביבי היה דליל, בוודאי לעומת אורגיית המראות הריחות והקולות המלבבת של יום שישי בבוקר. פולחן הנעליים הבגדים והסקס המרומז לא התקיימו עתה, אך שתי נשים מטופחות שהתבוננו בחלון ראווה הרוו לרגע קט את עיניי הצמאות. המרחב הנשי הוא כמו מסך אדירים, הוא נמזג לתוך המרחב האמיתי והופך אותו למעין הדמיה תלת ממדית מרהיבה אך מתסכלת: (more…)

איך התחתנתי מבלי להתחתן: כתב הגנה (1)

1 במרץ 2007

גבירותיי ורבותי המושבעים,

אתם מכירים את זה שאתם מחכים לפני שמשהו יבשיל, ממתינים לפני שאתם פועלים בפזיזות, אורבים לעיתוי המתאים, ואז, בשבריר של רגע, פתאום, זה כבר מאוחר מדי?

ובכן, בפיזיקה קוראים לזה מעבר פאזה, כמו שקרח הופך למים. בחיים קוראים לזה "לאכול אותה". אני למדתי את זה על בשרי. מעבר הפאזה שלי התחיל בצלצול טלפון תמים. זה אופייני למעבר פאזה שאתה לא שם לב כשהוא מתחיל להתרחש. בעבר השני של הטלפון הייתה דפנה, נרגשת. היא וגיל, שהיו ביחד כשנה עד אז, אני חושב, נסעו לטיול רומנטי ברומא, ופתאום, (more…)