שמע ישראל

אין נושאים ציבוריים רבים שבהם דעותיי כל כך משוללות ספק, כמו בדעתי על העדה החרדית.
מי שעוקב אחרי רשימותיי, יודע שאינני שלם עם נושאים רבים, גם בנושאים המכונים בד"כ כלל "ימין" ו"שמאל", אבל כאן בליבי אין ספק. אפשר לומר "נפל דבר היום בישראל", עת הקרע בין הכת היהודית הקיצונית המתקראת "החרדים" מגיע לנקודת רתיחה חדשה, כשקבוצת ההורים מעמנואל מוכנים להיכנס למעצר על מזבח הזכות לקיים את מערכת החינוך המפלה והפרימיטיבית שלהם (כן, כאמור, אני עומד כאן מאחורי כל מילה שאני אומר). אבל זה רק עוד מהלך במלחמת תרבות שמתנהלת כל העת, וכל שבוע של אדישות ואי-עשייה מצידנו גורם לכרסום נוסף בשלטון החוק. כעת נחשפת גם ערוותה של המפלגה הצבועה ביותר, ש"ס, משום שלכאורה הפסיקה של בג"ץ אמורה הייתה להיות לטובתם: מניעת אפליית מזרחיים. אך למעשה, הם בעד הנצחת ההפרדה האנכרוניסטית בין עדות ישראל.
כמובן שהחלטת בית המשפט היא מיותרת. היא מיותרת משום שהיא ניסיון לנקות כתם קטן בביצה גדולה רקובה ובאושה שהיא עצם הקיום של רשת חינוך עצמאית פרימיטיבית וטפילית, זרוע ההתרבות של הכת הקיצונית, של המדינה בתוך המדינה שצמחה בתוכנו.
מלחמת התרבות בעיצומה, אם נרצה ואם לאו, ואסור להתפשר בעניין. יש להפשיל שרוולים ולהתחיל לטפל בבעיית הכת החרדים מן השורש: לקצץ ולבטל את קצבאות הילדים מעתה והלאה, לייבש את ביצת ההקצבות לאט ובטוח, להתחיל לגייס ולחנך את החבורה הפרועה הזו, ומי שרוצה להתבדל ולהמשיך ולהתעטף בכבלי העבר – לא על חשבוננו! אנחנו יכולים לעשות את זה. אנחנו צריכים להתאחד, ימנים ושמאלניים, חילוניים ודתיים-לאומיים, כל הציוניים השפויים והמודרניים צריכים להתאחד סביב הנושא הזה ולהציל את המדינה מהאיום הגדול ביותר עליה.אם יש לנו אומץ להתעמת עם כל העולם, אז אנחנו יכולים להתעמת עם קבוצת הצווחנים הזו. מה הם יעשו לנו? יטיחו בנו את שתי הקללות הפופולאריות שלהם: "נאצי" ו"יותר גרוע מנאצי"?
אלפים רבים של חרדים יוצאים לרחובות כעת עם הליכת ההורים הסוררים אל הכלא. הם יוצאים המון לרחוב, החבר'ה האלה, יוצאים אחרי כל קבר רקוב והומו מרקד. מאיפה יש להם זמן? אהה. הם לא עובדים. אנחנו לא שם כי אנחנו עסוקים בלממן אותם. ולמה הם יוצאים לרחוב ושורפים פחים? למה הם לא מתפללים למען מטרותיהם? עם הצבא הם טוענים שזה עובד.
ניפגש בכיכר. שבת בערב, באמצע השבוע אנחנו עובדים.

על "מאין באנו", המתודה המדעית והמורשת הרוחנית

"מאין באנו – הצופן הגנטי של התנ"ך" יצא לפני מספר חודשים ועורר לא מעט פולמוסים, במיוחד הפולמוס בין מחברו, ראש הקתדרה למקרא באוניברסיטה העברית ישראל קנוהל, להיסטוריון יעקב שביט מעל דפי עיתון ואתר הארץ.
הספר מציג תזה מעניינת לגבי היווצרות עם ישראל, ומזהה את מקורותיו התרבותיים והאתניים בשלוש קבוצות עיקריות: כנענים מקומיים, פליטים מחרן (בצפון סוריה), וקבוצת הלווים שהגיעו ממצריים, עם הבשורה המונותיאיסטית שמקורה במהפכת הנפל הדתית של פרעה אחנתון.

על אי אפשריותו של מושג הנס

מה יגרום לך להאמין? זו שאלה שאני נתקל בה לעיתים מצד מאמינים שמנסים לערער את חילוניותי המוצהרת. הם מנסים להראות שהתבצרותי בעמדותיי היא אינה אלא אמונה במסווה, ושתפיסות העולם של המאמין והלא-מאמין שקולות בחוסר ההיגיון העומד בבסיסם.

יש חילוניים שאומרים שהאמונה באל היא "בלתי רציונאלית". יש כאלה גם דתיים ואנשי עידן חדש, שדווקא חוגגים את אי-הרציונאליות של האלוהים, ועל ידי כך מנסים לגונן על האמונה בו מפני ביקורת של השכל.

על הקשר בין האמונה בחיים שלאחר המוות ופורנוגרפיה

כן, כן, יש קשר. זה לא היה רק בשביל לתפוס את העין. המשיכו לקרוא.

אני חושב שזה הכה בי במהלך הלוויה שביקרתי בה לאחרונה. חשבתי על זה שגם אנשים דתיים לא באמת מאמינים בחיים שלאחר המוות. כלומר לא באמת מאמינים. כמובן שזה חלק מנושא הרבה יותר גדול, והאמת שאני לא יודע אם זה נכון, אבל זאת מין הרגשה כזאת שקשה לכמת או לאמת אותה עד תום. זה נראה לי לפתע כאילו עמוק בלב, הם רואים את האמת מוטלת לפניהם,