ונניח, כפי שטוענים בודהא וממשיכיו, שה'אני' אינו אלא יצירה מלאכותית – אז מה בכך? האין זו היצירה הכבירה ביותר בתולדות האנושות, מופלאה מכל הגשרים והפירמידות והקתדרלות והסימפוניות יחדיו? למה לפרק אותו? למה להרוס?
-
הרשמה
רשום
כבר יש לך חשבון ב-WordPress.com? זה הזמן להתחבר.
הערות שוליים לאפלטון 
17 ביולי 2010 ב- 18:00 |
לא להרוס, אלא לדעת שאפשר גם לחצות את הנהר בשחיה. ואולי לשוט לאורכו.
2 באוגוסט 2010 ב- 18:38 |
Hear hear.
יופי של תובנה.
ונכון שאפשר לחצות את הנהר גם בשחיה, אבל עם כל הכבוד – הגשר שם ואני מתכוון לעבור בו, ושאחרים ילכו לשחות. 🙂
10 באוגוסט 2010 ב- 17:13 |
למה רעיון מאיים עליך?
בודהא דיבר על אין אני בגלל התובנות שלו, הוא לא טען שזה לחיוב או לשלילה (בהקשר הזה), כל תופעה (וביניהם האשליה של אני נפרד / INDIVIDUAL – בלתי ניתן לחלוקה [קיים כגורם נפקד כשלעצמו]) היא התהוות תלויה בתנאים ובסיבות (ובשל כך לא קיימת כשלעצמה).
והרי זה ברור, אין אפילו שום דרך לחוש את האני בלי אובייקט שלמולו אתה מציב את האני –
הגוף שלי (יש אותך ויש את הגוף)
אני רוצה גלידה (אתה והרצון שלך)
אני חושב משמע אני קיים (אני והמחשבות שלי – אפילו בשביל להוכיח שיש אני צריך אובייקט!).
אבל למה לפרק אותו?
אני חושב – כי לעולם לא תדע את האמת אם לא תסתכל עליה באיזשהו שלב. כמה שתרצה אתה יכול לשפוט את האמת, אבל היא עדיין שם. אם תסתכל עליה – תוכל להחליט לבד מה טוב.
27 באוגוסט 2010 ב- 19:13 |
לונג טיים!
הזכרתי לי משהו שכתבתי.
http://wp.me/pJvpw-ga7
24 בדצמבר 2010 ב- 12:25 |
אין כל רע באני, ואין צורך להרוס אותו,
השאלה היא האם אתה מכיר בכך שהאני הוא אשליה או שאתה מזהה אותו כמציאות.
אם ברצונך לגעת באמת/מציאות האני שלך לא יאפשר זאת.
ועוד חומר למחשבה –
לא רק הבודהיסט יכחיש את קיומו של האני, יעשה זאת גם הדטרמיניסט וגם המדען.
האמת היא אחת אבל יש דרכים רבות שמובילות אליה.
ולגבי "היצירה הכבירה ביותר בתולדות האנושות" –
אז כמובן שאם אין אני אז גם אין "יצירה" אבל גם בלי להתייחס לניואנס הזה,
לא ברור לי כיצד האני הוא יצירה כבירה יותר מגזע עץ, סלע או גרגר אבק. תרצה להסביר?