על מתן השם ובחירות תרבותיות

כבני תרבות אנחנו עושים בחירות רבות, ולרבות מהן יש משמעויות שאנו נמנעים מלחשוב עליהם. אז כשאנחנו נוהגים ברכב ממונע, אוכלים בשר או קונים תוצרת סינית, אנחנו יכולים להגיד שזו לא ממש בחירה, אנחנו חלק מקולקטיב, קורבן להחלטות שאיננו יכולים לשנות, אבל חלק מהבחירות התרבותיות שלנו הן חופשיות כמעט לחלוטין, והן הזדמנות הפז שלנו להשתמש ביכולת שלנו להשפיע על התרבות שאנחנו חלק ממנה ולא רק להיות מושפעים על ידה.
אחת מהבחירות הללו היא מתן השם לילדינו. לכאורה מדובר בהחלטה אסטטית גרידא, אך למעשה זוהי אחת מהצהרות הכוונות הערכיות המשמעותיות ביותר שאנו עושים, ויש בכוחה להגדיר את זהותנו ואף להטות באופן ישיר מגמות חברתיות. בישראל, להבדיל ממדינות רבות אחרות שנהנות מיציבות תרבותית גדולה יותר, מייצגים השינויים המהירים יחסית בשמות הניתנים לילדינו את התמורות המפליגות שחלות בחברה המתהווה.
הדוגמאות הברורות הן כמובן משפחות השמות המזוהים באופן מובהק עם קבוצות שונות בחברה. בין השמות התנ"כיים הקלאסיים (משה, שמות האבות), לשמות העבריים המודרניים חוצץ מסך האמונה, וחקירה מדוקדקת יותר תחשוף הבדלים דקים יותר בין דורות, חצרות ואופנות. בחירה בשם מאחת הקבוצות היא הצהרת זהות ברורה, ולמרות מעט חריגות בשוליים, הקו בשתי הקבוצות מתיישר לכאן או לכאן. בצד האמוני הקיצוני של החרדים, תתפרש כל חריגה מסט השמות המצומצם כמרד בהגמוניה הרבנית, בעוד שבצד החילוני מסתמנות יוזמות מקוריות שחוגגות את חופש הביטוי וההגדרה העצמית. אך מעבר למקוריות, נושאות הבחירות החדשניות הללו הצהרות תרבותיות נוספות, שלא תמיד שמים אליהן לב. חלק מהשמות מרמזים על נטייה "ניו-אייג'יסטית" או חזרה לטבע ("דולפין", "ים"), חלק מנצלים דמיון פונטי לשמות אנגלוסקסים כדי לשוות נופך לועזי לצאצא (ליאם, תום). מנגד מצויים חלק מיוצאי חבר העמים שמקריבים את כינויים הסלאבי יחד עם עורלתם כדי לרכוש לעצמם שם עברי גאה. כל אלה הן הצהרות תרבותיות לגיטימיות כשלעצמן, הבעיה טמונה כשהן נעשות בלי שום מודעות למשמעות שלהן, כנהירה אחרי מגמה או אופנה. אחת האופנות הנרחבות בקרב חילוניים הם שמות היוניסקס, או יותר נכון, ייבוא כמעט חד כיווני מן השמות הזכריים לצד הנקבי, יש אף שמות שה"עברו צד" והפכו באופן רשמי נפוצים יותר אצל בנות מאשר אצל בנים, כמו השם "יובל". בלי לתת על כך הרבה מחשבה, תומכים ההורים הללו במגמה תרבותית רחבת היקף של טשטוש ההבדל בין המינים ובעצם החלת הסממנים הגבריים (לבוש, שם, תנועה) על נשים. בפרספקטיבה של מאה נראה כאילו האסטרטגיה העיקרית של התנועה הפמיניסטית היא "אם אינכן יכולות לנצח אותם הצטרפנה אליהם".
אינני חורץ משפט על אף אחת מהבחירות הללו, אך אני חושב שזה הוגן דיו לדרוש מההורים להיות מודעים למשמעות ההצהרתית והפרקטית של הבחירה התרבותית שהם עושים. להבדיל מצבע הצעיף או גובה העקב, שם הוא משהו שלא משנים חדשות לבקרים. מעמד מתן השם הוא עיתוי מצוין להתחיל לקחת אחריות על הבחירות התרבותיות שלנו, ולהגדיר לעצמנו את הזהות המשפחתית, החברתית והאסטטית. מכאן, אפשר להתחיל לחשוב על הבחירות התרבותיות האחרות שלנו, ולקחת אחריות על השפעותיהן ומשמעותן.

מודעות פרסומת

7 תגובות to “על מתן השם ובחירות תרבותיות”

  1. Morin Says:

    זה בכוונה. אתה חושב שאנחנו לא קוראות מחקרים? אחת האסטרטגיות לתת לבנותינו סיכוי טוב בחיים, הוא לאפשר להן להגיש הצעות מחקר בעלות סיכוי טוב יותר להתקבל, פשוט כי אין להן שם נשי. קורות חיים שיובילו לראיון, כי אין להן שם נשי. זה לא פותר את הבעיות, אבל זה יסייע להן להכניס רגל בדלת.
    כולנו רוצים לאפשר לילדינו חיים טובים יותר, לא? שם שלא ישמע זר אם הם ילמדו בארץ זרה, שם שלא יזהה אותם כחלשים, או מופלים. שמות יוניסקס ושמות אנגלוסקסיים משרתים את המטרה הזו.

  2. הרב השובב Says:

    מעשה בשלושה אברכים, יענקל, ברל ושמרל שירדו לאמריקה
    אמר יענקל לא נאה שמי באנגלית מעתה שמי הוא יוק
    אמר ברל ואני אקרא מעתה בוק
    ושמערל חשב רגע קט ושאל מתי ההפלגה הקרובה ארצה?

  3. אמיר Says:

    של
    אשמח להבהרה –
    לדעתך, מהי הצהרה תרבותית? האם היא ביטוי של מגמות חברתיות? אם כך, מה "הצהרתי" בה?
    ומה הכוונה ב"תרבותית"? "שממקמת את המצהיר בשדה החברתי"?
    והאם אתה באמת חושב שכשמדברים על תרבות, מתקיימת אפשרות בחירה ונפתח פתח לאחריות?

  4. של ברמן Says:

    אמיר,
    כמובן שכולנו חיים בתוך אוקיאנוס של מגמות תרבותיות בממדים שונים. אנחנו מושפעים מהן, אבל אם נרצה או לא, אנחנו בהחלט גם משפיעים עליהן, משום שכוחה של המגמה התרבותית הוא בסופו של דבר במספר האנשים שמצדדים בה. בדומה לבחירות לפרלמנט, גם כאן נראה שהשפעתנו קטנה אבל היא בהחלט קיימת. העובדה היא שמהלך ההיסטוריה רצוף שינויים רבים, באמונות ובערכים, ומהם בסופו של דבר במעשים. השינויים האלה הם שינויים בערכים ובטעמים של אנשים כמוני וכמוך. הצהרה תרבותית בעיניי היא פעולה שמגדירה לאדם עצמו ולסביבתו את עמדתו במסגרת מסוימת של מאבק בין מגמות שונות – לדוגמה, במישור האמונה, הפוליטיקה, או האסתיקה (וכמובן שכל אלה גם כרוכים זה בזה). למשל, ללכת לגור בהתנחלות זו הצהרה תרבותית, ולא רק מעשה שנובע משיקולים פרקטיים. בחירת שם בעיניי היא דוגמה מצויינת להצהרה תרבותית כמעט טהורה, משום שהיא כמעט חפה משיקולים פרקטיים, ומאידך היא טעונה בסמליות מאוד ברורה. ביחס לשאלתך האחרונה, כמובן שהחופש שלנו הוא מוגבל, אך הוא בהחלט קיים. נושא השם הוא דוגמא מצויינת, כי שם החופש הוא רחב מאוד. אבל אפילו בדברים קשים בהרבה, אנשים משתנים ומשפיעים על סביבתם, חוזרים בתשובה, בשאלה, עולים לארץ, יורדים מהארץ וכן הלאה והלאה.
    אני מקווה שהבהרתי את עצמי קצת יותר.

  5. ערן Says:

    ומה לגבי שמות כמו 'צביה' , 'ישראלה' , 'מיכאלה' וכולי ?
    אני לא בטוח שזאת מגמה כל כך חדשה ומודרנית כמו שאתה מציג..

  6. של ברמן Says:

    ערן,
    יש הבדל בין הפיכת שם זכרי לנקבי על ידי הוספת "ה" בסוף ושימוש בדיוק באותו שם.

  7. ערן Says:

    אם אתה מסתכל על העניין כתהליך, אז אחרי שהפכת שמות גבריים לנשיים השלב הבא יהיה
    להשתמש בשמות ה"זכריים" עצמם . כלומר, זו מגמה שהתפתחה לגבי שמות יוניסקס.
    לגבי שאר סוגי השמות, אגב, אני מסכים אתך לחלוטין.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: