על האמת באינטרנט

"אל תאמר מצאתי את האמת. אמור: מצאתי אמת." (קונפוציוס)

עובדה. מילה חזקה. בדרך כלל היא משמשת כטיעון ניצח בוויכוח או כסימוכין לאימות שאינו מוטל בספק, אך לעיתים קרובות אנו נוטים לשכוח שזו בסך הכל מילה. עובדה.

הרשת היא מקור בלתי נדלה של מידע, אך היא גם סבך מפותל של טעויות, הטעיות ואחיזות עיניים. בעידן שעשועוני הטריוויה שכבשו את מסכינו, הדעה הרווחת היא שידע הוא אוסף של עובדות בעלות ערך אמת של "נכון" או "לא נכון". מכאן הדרישה למאגר ידע זמין ומהיר שיישב את כל התהיות והוויכוחים. הטיעון הניצח: "בדקתי באינטרנט" מפחיד עוד יותר כשבאים לבחון עד כמה מהימן המידע ברשת. הסוד של האינטרנט הוא בהיותו מדיום של מילה כתובה. מאז מתן תורה יש לנו כבוד כמעט דתי למילה הכתובה. המחשבה הלא מנוסחת שמסתתרת ברקע היא ש"אם מישהו טרח להעלות את זה על הכתב, אז כנראה שזה נכון". אך אינני חושב שאפשר היה להגיד זאת מעולם, גם בתקופות שספרים היו נחצבים באבן בעמל של שנים. הטקסטים העתיקים בעולם הם דווקא מיתוסים וגוזמאות כמו ספר המתים המצרי או עלילות גילגמש, שנחקק בעמל רב בכתב יתדות על גוש אבן ענק. המחשבה הנכונה יותר, אם כן, היא "אם מישהו טרח להעלות זאת על הכתב, כנראה שהיה לו עניין רב שכך יחשבו אנשים". זה יכול להיות משום שהוא באמת האמין בכך, אך יכולות להיות לכך גם סיבות אחרות. הבעיה מחמירה עוד יותר בעידן האינטרנט, עת כל דרדק בר מקלדת יכול להקים אתרים מפוארים שמקרינים מהימנות לא פחות מן האתר של האינצקלופדיה בריטניקה. אך זו לא רק המילה הכתובה שמחזקת את תחושת האמינות, אלה הם גם תמונות, מסמכים אמינים לכאורה שמציפים את הרשת, אך בעידן שבו מניפולציית המידע הגיע לרמה של אמנות, אין הם אלא תוספת למסך העשן שמאחוריו מתערפלת לעד האמת.

מי שעדיין מטיל ספק בתיאור הזה, מוזמן לאתר "BERT IS EVIL", כלומר "בנץ הוא רשע". בנץ הוא דמות ידועה מתכנית הילדים "רחוב סומסום". העובדה(?) שבנץ הינו בובת ילדים תמימה, ובעצם, אינו אדם כלל, לא הפריעה לבונה האתר, בן עשרה יצירתי במיוחד ובעל חוש הומור חולני למדי מארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות להאשים אותו בכל חוליי העולם ולקשור אותו לכל פרשיה מפוקפקת. עבור כל קטני האמונה מצורפות עשרות עדויות שקושרות את הבובה התמימה לרצח קנדי, לפיגועי טרור ברחבי העולם, לעבמ"ים (עוד תחום שבו מניפולצית המידע חוגגת), לפרשת הקלטת של פמלה אנדרסון ואפילו לנאצים. ראיונות, דו"חות מפוברקים של ה FBI, תמונות שעברו "טיפול" חוברות יחדיו כדי לחשוף את הנוכל, באתר שהוא ספק סאטירה על אתרי קונספירציה שממלאים את הרשת, ספק תמרור אזהרה מפני מהימנות נהרות המידע שזורמים אלינו כל העת, דרך הרשת ובכלל.

הבעיה העיקרית עם מידע היא של הקשר. לעיתים, גם כשאין כוונת זדון או מגמתיות מאחורי האתר, הקשר לא נכון יכול להטעות בתום לב. הבעיה נובעת בעיקר מאופן השגת מידע ברשת, שמבוסס לעיתים קרובות על גלישה חופשית ואסוציאטיבית, ללא מחשבה מכוונת או ניווט מושכל. פעמים רבות אנו מגיעים היישר לעמוד שקבור עמוק בקרבי אתר גדול, מבלי לעבור דרך העמוד הפותח, שיבהיר לנו במה בכלל מדובר. קפיצה, למשל, לעמוד באתר סאטירה שבנוי כמו עמוד חדשות לכל דבר, כמעט והביאה את כותב שורות אלה לצטט את לארי אליסון, שמתחרה עם ביל גייטס על התואר "האיש העשיר בעולם", מתוך נאום שלכאורה נשא מול בוגרי אוניברסיטת ייל. לולא שמתי לב ל"אותיות הקטנות", שמצהירות על המקור המופרך של המידע, הייתי נופל בפח. עומס המידע באינטרנט גורם לנו לנהוג בקלות ראש, שכן למי יש באמת זמן לקרוא את הכל. רפרוף זריז יכול להיות מסוכן, כשאנו מטילים את יהבנו על הרשת כמקור בר סמכא של מידע.

טיבה של הרשת מתחיל להתבהר כעת. אין זו ספריה מסודרת שמסננת כל ספר שנכנס בין כתליה ומעמידה ספרנים מנוסים שיפרידו בין העיקר לטפל. התמונה דומה יותר לשוק רווי צעקות ומוצף בשמועות מפוקפקות. בהמשך לאנאלוגיה הזו, אין עלינו לקבל את מה שמציעה לנו הרשת כאורים ותומים: עלינו לברור את המידע כמו שבוררים עגבניות, בקפדנות ובזהירות, תוך כדי שאיננו מורידים לרגע עין חשדנית מן המוכר. כמו ביצירותיו של הסופר הדרום-אמריקני הנודע, חורחה לואיס בורחס, אנו מוטלים לתוך סבך של מידע ופרטים, חלקם אמת וחלקם בידיון מופרך שמופיעים בנשימה אחת, בסבך בלתי ניתן להתרה.

הסבך הופך לדוקרני כשהעניינים הופכים קרובים יותר ויותר לליבנו. הרשת נותנת לנו הזמנות נדירה להציץ לדרך המחשבה של האנשים מעברו השני של המתרס. מה שהיה עד היום נחלתם הבלעדית של פרשנינו לענייני ערבים, הופך כעת לנחלת הכלל. מחסומי השפה והנגישות נשברים ברשת העולמית, כעת כולנו במרחק "דאבל קליק" מכל אתרי העיתונות הערבית, ומיוחד מהאתרים הרשמיים של ארגוני החבלה (או החופש?) החמאס והחיזבאללה. האתר של החיזבאללה חוגג כרגע את ניצחונו המזהיר על כוחות הכיבוש בדרום לבנון, אך לא שוכח להזכיר לנו את הזוועות של הפצצות חיל האוויר הישראלי. האם נזדעזע מתמונת תינוק ערוף ראש או שמא יהיה לנו נוח יותר להתייחס לעניין כלזיוף מוצלח? למרות הפערים האדירים שנחשפים לעיננו באינטרנט, יש שיאמרו שבסך הכל הרשת יכולה להוות סוף סוף גשר בין בני האדם, שהיו כלואים עד היום מאחורי מסננים מגמתיים של מידע, שנשלטו באופן מוחלט על ידי השילטונות.

רואי הוורודות מוזמנים להתפכח נוכח שפע אתרי השטנה והשנאה הממלאים את הרשת, בכלל זה אתרים אנטישמיים רבים, שחושפים את ה"אמת" על היהודים. לא מדובר רק בדפים מפוזרים ועצמאיים, אלא ברשת מסועפת של קישורים ומנועי חיפוש, שעמוסים בעשרות ראיות וטקסטים, שטורחים כמובן לציין את המקורות עליהם הם "מסתמכים". אחד האתרים המפותחים ביותר הוא הJEWWATCH, "משמר היהודים", שמהווה פורטל אנטישמי לכל דבר, ומכיל קישורים לאלפי אתרים ומקורות מידע ברחבי הרשת שחושפים לעין כל את המזימה היהודית להשתלט על העולם. כאן אפשר להוריד את ה"פרוטוקולים של זקני ציון" בקובץ מכווץ או למצוא חברים לעט האלקטרונית ולספר על מעללי היהודים בשכונתך, ולתרום לאוסף הראיות ההולך ונערם כנגד העם הנבחר. ניחשתם נכון. כעת אנו משחקים את תפקידו של בנץ, הבובה התמימה, אבל תסכימו עימי שבדיחה זו אינה מצחיקה כלל.

ככל שמתארכת אודיסאת הגלישה האינסופית שלנו אחר האמת היא נראית רק רחוקה יותר ויותר. האמת הופכת להיות מילה ריקה מתוכן, סיסמה מגמתית. עצם השימוש שלי במילים "מגמתי" או עיוות האמת" מניח את קיומה של איזו אמת אובייקטיבית, טהורה ובתולית שרק מאווי אנוש האפלים אונסים ומעוותים אותה, והיא נותרת נסתרת מעיננו הטחות. אך יתכן והרשת איננה מסתירה דבר אלא רק מייצגת נאמנה יקום של אי וודאות, כפל משמעות ויחסיות.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: