על גן העדן האבוד שלא היה

הנה כי כן, נולד לי בן והפכתי להורה, אב בין האבות.

תודה למברכים, ואשקיט את החוששים שיומן רשת זה יהפוך למעין יומן-הורות רווי עצות ותיעוד פוטוגרפי של הפלא שנראה בעיני הוריו ובמיוחד הורי-הוריו כיחיד בדורו. כהרגלי אכתוב רק את מה שנראה כמעניין מנקודת המבט של הנצח היחסי, אעלה את הפרטי רק כשאחשוב שהוא מורה משהו על הכללי.

  1. לידה היא אירוע אלים. תינוקנו שלנו נשלף בידיה של רופאה מיומנת בעזרת מכשיר ואקום באירוע שנראה יותר כמו תחרות משיכת חבל ברברית, גברית, מאשר אירוע שאמור להיות מכונן בהוויה הנשית.
  2. לרופאים ולסגל במחלקת היולדות יש יותר ניסיון, ידע ומיומנות מכל דולה/אחות מכינה ללידה/יולדת לשעבר/סבתא שתדברו איתם. כמובן שהדבר לא אומר שלא צריך לפקוח את העיניים בחדר היולדות,להעיר, לשאול, ללמוד, ולהגיע כמה שיותר מוכנים, בעיקר תוך היכרות עם הטרמינולוגיה המיילדותית. קור הרוח של הרופאים נראה לחלק מהאנשים כמו אדישות של פס-יצור, אך אותי הוא הרגיע. כמובן שלא צריך לשכוח שקור הרוח הזה נשמר גם ברגעי משבר, ולכן אינו מעיד בהכרח על כך שהכל בסדר. אדרבא, זה תפקידם של הרופאים להיות קרי רוח דווקא ברגעי חירום אלה.
  3. במסגרת שלל העצות שנחשפנו אליהם לקראת הלידה הייתה הדעה שעל היולדת ללדת בישיבה, שכן המשקל שמפעיל היילוד כלפי מטה עוזר לו לצאת. הלידה בשכיבה, כך נאמר, היא חלק מקונספירציה של הרפואה הגברית, שרוצה גישה נוחה למתרחש. כמובן, אחרי שחזיתי בעניין מקרוב, הבנתי שהכוחות האדירים הפועלים עליו בהשתחלות החוצה, לבטח מעל מאה קילוגרם הופכים את שלושת הקילוגרמים המצחיקים שלו לזניחים בתהליך. עוד דוגמא למערכת העצות והשמועות שחוגגת את חוסר האמון במערכת הרפואית, במקום לתת לה את הכבוד שמגיע לה כל כך.
  4. "לידה טבעית זה הכי טוב", "הגוף יודע מה טוב בשבילו", "הטבע חכם יותר מכל תרופה" – מי שאומר את זה שוכח את אכזריותו של הטבע, הוא שוכח שהטבע חושב במספרים גדולים, שהטבע לא חושב על התינוק שלך, והוא יכול גם להרוויח מתינוק מת – עוד צעד להשבחת הגזע. בכלל, הטבע נראה כמו סוג של נאצי עם יחסי ציבור ממש טובים. אם אתם בכל זאת רוצים להיצמד למותג המוצלח של "טבע", חישבו על זה: האפידורל הומצא על ידי המוח האנושי, והמוח האנושי הוא איבר טבעי, ומכאן שהאפידורל טבעי.
  5. ממש בתחילת דרכו נראה התינוק כברייה מכאנית משהו, ומעורר ברגע הראשון פחות אמפתיה מגור חתולים, למשל. חלק מההפתעה הכרוכה במפגש עם היצור המוזר נובעת מכך שרובנו לא נחשפנו לתינוקות בני יומם – בקולנוע תמיד מוצגים תינוקות גדולים יותר, שמנמנים וחייכנים (בעריכה הכניסו את החיוך החד-יומי האקראי שלהם כאילו היה המצב הרגיל). פער זה יכול להביא לתחושה של זרות ותסכול. אלמלא המערכת הרפואית והמשפחתית החובקת, מי יודע כמה תינוקות היו מושלכים בייאוש רווי רגשות אשם לבור עמוק. התסכול הרב ביותר נגרם כמובן על ידי הבכי בלתי פוסק המכונה "גזים" או "קוליק" בלע"ז. הגרשיים הונחו שם מכיוון שמי שיתעמק ויקרא על התופעה יבין שלמרות מראית העין שמדובר פשוט בתוצאה של הצטברות גזים במערכת העיכול, שמשתחררים מעת לעת בקול תרועה, שייכת התופעה לאוסף הדברים היומיומיים לכאורה (יחד עם הפיהוק והגיהוק), שהמדע לא יודע להסביר עד תומם. שמעתם נכון: החבר'ה מהמדע חושבים שהם יכולים להגיד לנו מתי נברא העולם, ומה יש בקצה היקום, אבל הם לא יכולים להגיד לי בבירור למה התינוק שלי בוכה, או למה אני מפהק. קוליק וקוואזרים, זה מה שנשאר מהמסתורין של העולם.בכי תינוקות
  6. הבכי הבלתי נשלט ועוויתות הכאב לא מעוררים רגשות בריאים במיוחד אצל ההורה הטרי. תחושתי היא שאם הייתי מקשיב רק לדחפים הטבעיים, היו רגעים קשים בלילות שהייתי משליך אותו מהחלון. זה מוביל אותנו לתפקיד מעניין שיכול להיות לאותה תקופת בכי, תפקיד שיש לו הגיון אבולוציוני בפרספקטיבה של מיליוני שנים: אולי ה"קוליק" אינו אלא מבחן, מבחן שיכולים לעבור רק הורים בעלי מחשבה ואחריות חברתית, ולא רק דחפים טבעיים? ואולי ההסבר הפוך, והבכי הוא סרח עודף של התפתחות לקויה, שבאופן פרדוקסאלי דחף אותנו לפתח שכל וחברה? כל התובנות הללו לא עוזרות לכל אותם אומללים שעדיין נשברים פוגעים בתינוקם ומואשמים בהתעללות, או לאלו ששוקעים בדיכאון עמוק. אל תמהרו לדון אותם ברותחין: לא כולם סדיסטיים או חסרי רגישות, יכול להיות שהם פשוט מצאו עצמם לבד במערכה, והכישלון הוא של כולנו. זכרו את הפתגם האפריקאי, שהיה גם כותרת ספרה של הילרי קלינטון: "דרוש כפר שלם על מנת לגדל ילד" ("It takes a village to raise a child").
  7. נסיוני אינו רב אבל הוא טרי ולא מעוות על ידי פרספקטיבות של זמן. קבלו את עצותיי כדיווח מאזור הקרבות. בכל הקשור לאותו בכי בלתי נשלט, מצאתי שדרוש ניתוק רגשי מסוים. בכלל, אני חושב שככל שניתן צריך לגדל תינוק דרך השכל, דרך טכניקות ולימוד, כן ייטב. התקשרות רגשית גדולה מדי עם היילוד מובילה מהר מאוד, לרחמים, זעם, רחמים עצמיים, ומשם הדרך קצרה לתסכול ייאוש ודיכאון. ההנאה מרגעי האושר יכולה לבוא רק לאחר פיתוח המיומנויות הדרושות, כמו שההנאה מנופי הדרך יכולה לבוא רק לאחר שפעולות הנהיגה הבסיסיות הופכות שקופות. הקריאה אודות ה"קוליק" גרמה לי להבין שהאשליה שבאפשרותך לעזור לכאבי העולל יכולה להוביל בעיקר לרגשות אשם. אפשר לנחם אותו, או להקל עליו מעט על ידי נשיאה וערסול, אך בסופו של דבר ה"קוליק" הוא, לתינוק כמו גם להורה, כהרעשה ארטילרית שאין מה לעשות נגדה מלבד להתחפר ולהמתין. מי שקובע הוא לא התינוק ולא אתם, אלא מערכת העיכול שלו. אני מצאתי הרבה יותר נחמה בגרף המצורף, שמסביר גם מדוע נראה שתרופות הסבתא ההומואפתיות עובדות (הן פשוט נלקחות באזור השיא של הבכי). ומדוע אנשים מתפתים להאמין בהם? שמעו תיאור שנכתב לפני 350 שנה, על ידי אדם שחכמתו חוצה דורות:
  8. "אילו בני אדם עשויים היו לכוון את כל ענייניהם בעצה בטוחה, או אילו שיחק להם מזלם תמיד, לא היו נתפסים לכל אמונת שווא. אולם בני אדם באים, לעיתים קרובות, לכלל מצוקה גדולה כל כך, עד שכל עצתם מתבלעת, ומחמת רדיפתם המופרזת אחר טובות המזל שאין בהן ודאות הם נקלעים מרה בין תקווה ופחד. לכן רוחם על הרוב נוטה עד מאוד להאמין לכל דבר. וכל זמן שהרוח שרויה בספק, ניתן על נקלה לטלטלה אילך ואילך; על אחת כמה וכמה – בשעת מבוכתה, כשמתרגשים עליה תקווה ופחד, אף שבהזדמנויות אחרות היא מתגאה ומתרברבת." [ברוך שפינוזה, "מאמר תאולוגי-מדיני", מלטינית: ח. וירשובסקי]
  9. מצב הנפש שאני שואף אליו הוא של ניסיון תמידי לטפח ולהתמיד בטכניקה שהרגש העיקרי שבה הוא "דאגה". "דאגה" כמו ב – ""care ולא כמו ב"worry" . הדגש הוא על פיתוח עצמי של הפרקטיקה העיקרית של הטיפול (הרמה, אחיזה נכונה, הנקה, האכלה, נחמה וכן הלאה), תוך סינון זהיר של אוסף העצות, ההוראות, ההערות והשמועות הסותרות שמציפים אותך מכל עבר, ופיתוח הביטחון העצמי תוך לימוד, בעיקר בהסתמך על עובדות ולא סיפורים (הגרף המצורף וסיפור ה"קוליק" הם דוגמאות מצוינות). אל תטעו במשמעות השגויה שדבקה במילה "טכניקה", כאילו מדובר בדבר מה קר, מנותק, רובוטי. "טכניקה" היא אומנות הביצוע של מה שאינו מובן מאליו, והתינוק, רווחתו ואושרו, אינו אלא מטלה, משימה שעלינו לבצע, שליחות.
  10. לטכניקה הזו הייתי קורה "תינוקאות", ולמבצע אותה "תינוקאי". הלימוד והאימון בה אינו אוסף של כללים קפואים, אלא דבר מה אורגאני, מתפתח, ומשתנה מתינוק לתינוק ומהורה להורה. הפרקטיקה של התינוקאות היא דו כיוונית, שכן גם התינוק לומד ומתפתח, יחד איתכם, כל העת, ומה שהיה נכון אתמול, לא יהיה נכון מחר. אך למרות זאת יש לזכור: תינוקכם אולי מיוחד, אבל סביר להניח שברוב הדברים הוא דומה מאוד לעוד מיליוני תינוקות אחרים. השכילו ללמוד גם מניסיון העבר, ומצאו נחמה במי שכבר עבר כל זאת.
  11. כאמור, מעבר לזמן השינה המבורך, החוויה העיקרית של התינוק היא כאב, לעיתים הוא נראה כאילו הוא נקרע לגזרים. מכאן, תמוהה ההתייחסות לתקופת הינקות כאיזה גן-עדן אבוד, תקופה של חוסר דאגה שיש להתגעגע אליה. אינני מקנא ולא לשנייה בעולל הקטן שנראה כמו קורבן של אינקוויזיצית-עיכול, יותר מאשר כל דבר אחר. מופלא הדימוי של התינוקות כיצורים ברים, שלמים, כאילו נולדו ודבר האל על פיהם, ועם הגדילה, מתרבים רק הפגמים והספק, החסכים שמטביעה בנו לכאורה הסביבה. למעשה, ההיפך הוא הדבר: התינוק הוא דוגמא מובהקת להיותו של האדם יצור הנתון בחוסר-מתמיד, הוא יצור בלתי שלם בעליל, תכופות נמצא במצב של רעב וחוסר שביעות רצון, הוא תלותי ואינו מספיק-לעצמו, כאיבר הנקרע מגוף האם, לא מוצא את מקומו גם ברכה שבסביבות, כמו הקינים המושקעים שנבנים עבורו. דמיינו שהייתם מוכנסים לסביבה שהורכבה במיוחד עבורכם על ידי יצורים שתבונתם ועוצמתם גדולה משלכם באותה מידה שכוחם של הורים גדול משל תינוקם, סביבה שכל כולה מיועדת רק להשביע כל רעב ורצון שלכם – ההייתם מתפתלים וזועקים כאותם עוללים בעריסותיהם היקרות, נאחזים בכל חיבוק, מתנשמים ומתנשפים, כאילו שלפו אותם מבור שבי בוויטנאם? התינוק הוא אינו יצור שלם אלא הבטחה, גרעין שמפעפע אל העולם כל העת, מקרין עצמו אל העתיד בזעקות. הוא מפרפר כצב שהושלך על גבו, נראה כאילו הוא חסר אונים, אך למעשה הוא רב עוצמה: יש לו משרתים נאמנים.
  12. ואולי אפשר לנצל את סף הסבל הנמוך של התינוקות לטובה? דמיינו לכם שסדיסטים הניזונים מסבלו של האחר, יזכו לגמילה ממנהגיהם הנלוזים על ידי החלפת הסכין ומכשיר העינויים בחיתול ובמוצץ? כך ירוויחו כולם, ובא לציון גואל.

והנה גיליתי סוג חדש של שקט: השקט ששורר בבית ובו תינוק ישן הוא שקט אחר. לכאורה זהו שקט דומה לזה של בית ללא תינוק, אך נסוכה בו אווירה אחרת לחלוטין: לא שביתת צלילים גרידא, אלא קולה הדמום של השלווה העילאית, ויחד עימה, תחושה זהירה של ניצחון.

מודעות פרסומת

13 תגובות to “על גן העדן האבוד שלא היה”

  1. חנן כהן Says:

    פוסט יפה וחכם.

  2. מרגוליס Says:

    מזל טוב. גם שלי נולד בואקום. אני מזדהה מאד.
    אני חייב להודות שפיסקה 7 מציקה לי קצת. אני מבין את הכוונה, אבל "צריך לגדל תינוק דרך השכל" צורם לי. לא הייתי רוצה להיות מנותק רגשית מילדי. אם כבר (ונא לסלוח על הנדושות), מה שדרוש הוא ניתוק מהאגו. מה שמביא את הרחמים, הזעם, התסכול, אינו החיבור הרגשי לילד, אלא התפקוד שלנו בעיני עצמנו למול המודל הבלתי אפשרי של להיות "הורה טוב". וגם המקום של "מה עשיתי שזה מגיע לי". אגו, נו.
    חבל להרוג את הרגש כל כך מהר. הרי אם מנקים את הרעש של האגו, החוויה הרגשית שהילד מביא איתו היא עצומה. מה זה שווה בכלל בלי זה?

  3. טל ירון Says:

    מזל טוב 🙂

  4. אדוה Says:

    קודם כל מזל טוב 🙂

    לגבי הסעיף השלישי שלך, העצה נכונה, הנימוק אינו נכון. הסיבה אינה קשורה למשקל התינוק, אלא היא קשורה למעבר טוב ויעיל יותר של התינוק בתעלת הלידה, וכן קשורה לרמת הכאב שחווה היולדת.
    לידה על הגב היא אכן התנוחה הכי פחות נוחה והכי כואבת בלידה. כמובן שאם מדובר בלידת מכשירים, או לידה עם אפידורל, זה לא ממש משנה. אולם בלידה טבעית ללא משככי כאבים, תנוחות אחרות כגון כריעה, ישיבה, עמידת שש ועוד, מאפשרות יותר תנועה ליולדת והרבה הרבה פחות כואבות. מנסיון בשתי צורות הלידה, אין לי ספק שזו עצה נכונה וחשובה מאוד.

    ועם מה שכתב מרגוליס אני מאוד מסכימה. אמפתיה – כלפי התינוק, וגם כלפי עצמכם – נראית לי כמו הדבר הנכון כאן, למרות העייפות התהומית והקשיים.

  5. של ברמן Says:

    תודה לכולם!

    ולגבי התגובות:
    מרגוליס,
    אכן, אני מנסה לתאר ולהשיג משהו דק מן הדק, שקשה ליישם אותו ואף להגדירו במילים. מה שאמרתי לגבי הניתוק מן הרגש הוא הרבה יותר מורכב, ואולי ההגדרה שלך קולעת יותר, אבל בהתחשב בהגדרות המקובלות שלנו (שכל/רגש), ותוך לקיחה בחשבון שקשה להורים עייפים לפתח תפיסות פילוסופיות חדשניות, הייתי מנסח את הכלל בקירוב ראשון כמו שהגדרתי, עם כל הצער. לאחר למידת המיומנויות והרמת ההגנות הרגשיות המתאימות, אפשר להתחיל להיפתח אל העולל ולנשום את אוויר הארץ החדשה.

    אדוה,
    כמובן שלא אתיימר להיכנס לנבכי החוויה עצמה, ומדובר בדיון שאפשר לפתוח אולי במקום אחר, כשתנוחת הלידה היא רק פרט אחד. הייתי רוצה רק לבקר את האופנה החדשה של "טבעיות" שמזלזלת ברפואה המערבית ורואה אותה כמו איזו התערבות גסה ומלאכותית במשהו שהוא לכאורה זך וטהור, ולא נותנת לה את הכבוד המגיע לה.

  6. אדוה Says:

    אני לא אוהבת אופנות משום סוג שהוא, במיוחד לא כאלו שבשם אידאל כלשהו, מופרך לעיתים, עלולות לגרום לנזקים בפועל. יחד עם זאת, בכל הקשור ללידה אני מוצאת שיש דברים בגו. חלילה לא הייתי מבטלת את תרומתה של הרפואה המערבית ללידה, אבל בעיניי בלידה היא צריכה להגיע במקום השני ולא להיפך. ולא בגלל שזו "תערבות גסה ומלאכותית במשהו שהוא לכאורה זך וטהור" אלא בגלל שכן מדובר בתהליך שכשלא שמאפשרים לו להתנהל באופן שבו הוא אמור להתנהל, או קרוב לכך ככל הניתן, עלולים לגרום לנזקים או לכל הפחות להקשות מאוד על היולדת ועל היילוד.

    אגב כך, אני חושבת שלכתוב משפט כמו "אפידורל הומצא על ידי המוח האנושי, והמוח האנושי הוא איבר טבעי, ומכאן שהאפידורל טבעי" גורם לכך שאוטומטית תפסיד בדיון 😉

  7. של ברמן Says:

    כמו שאמרתי, אני לא רוצה לפתוח בדיון על הפרטים, ביתרונה של תנוחת לידה כזו או אחרת, אך ברמה העקרונית: יתכן ואת אינך נוהה אחרי אופנות כאלו, אבל יש רבים שכן. אני חושב שתסכימי איתי שבמקום הראשון צריכים להיות בריאותך ובריאות תינוקך, ובמקרה הזה, המערכת הרפואית המערבית היא הכלי הטוב ביותר לשמור על כך, גם אם לפעמים זה לא סקסי ואפנתי לומר את זה. כמובן שזה לא שולל מחשבה עצמית והשגחה פרטנית, כי המערכת הרפואית, במידה מסויימת כמו הטבעית, נוטה להתעסק במספרים גדולים. אנשים שונים נוהים אחרי אופנות (לא כולם שקולים כמוך), ובוחרים ללדת בבית ללא השגחה, למשל, ובעיניי זה פשוט מסוכן.
    לגבי האפידורל: המשפט הוא רק רסיס מביקורת רחבה שיש לי על מושג ה"טבעיות" עצמו, שהוא באופן אירוני מלאכותי לחלוטין. ארחיב על כך בפעם אחרת.

  8. פאזי Says:

    אין דבר רחוק ממני (אני חושב) כמו תינוקות וענייני לידה. אבל הפוסט יפה, חכם ומרגש.
    מזל טוב.

  9. אדוה Says:

    אני מסכימה איתך לגמרי, ואני בכוונה מוציאה מהדיון את מי שעושים שטויות. אבל אי אפשר להתעלם מכך שהרפואה שלנו איננה חפה מטעויות וגם מהחלטות לא ענייניות – אחרי הכל, גם רופאים הם בני אדם. מדיניות בתי החולים בחדרי הלידה הרבה פעמים מושפעת מפרמטרים שבינם לבין בריאות היולדת והתינוק אין שום קשר, כגון עומס העבודה וכמות אנשי הצוות. זה גורם להתערבויות מיותרות שבתורן גורמות לעליה במספרי הניתוחים והלידות המכשירניות שמבוצעות – וזה בוודאי אינו תורם לבריאות של אף אחד. לא צריך לשכוח שהגורמים שתורמים לירידה בתמותת התינוקות הנם הרבה יותר מאשר מה שקורה בחדרי הלידה. למשל, שיפור בהיגיינה. למשל, הפלות מוקדמות בזכות גילוי מומים בעזרת אולטרא-סאונד.

  10. יואב Says:

    מזל טוב גדול.

  11. אמיר Says:

    אח, היה תענוג.
    נהניתי, צחקתי, התעצבנתי, השתעממתי, הבנתי, פלטתי אנחת "ברמן הזה, מה יהיה עם הרציונליזם שלו", וסיימתי לקרוא עם תחושת סיפוק.
    היה יופי.
    בהצלחה עם ג'וניור

  12. של ברמן Says:

    אדוה,
    נכון, רופאים הם בני אדם. ואותם פרמטרים שמשפיעים על היולדת – או על כל מטופל בבית חולים – כמו העומס והמגבלות הטכניות, הם מחוייבי המציאות. אותנו הוציאו מחדר לידה מכיוון שהלידה התארכה, ובילינו את הלילה כמו פליטים במחלקה להריון בסיכון, כדי להכניס יולדת דחופה במקומנו. זו לא “מגבלה” של המערכת הרפואית, זו פשוט המציאות. ראיתי את הרופאה הבכירה, מנהלת המשמרת, שקיבלה את ההחלטות, וזו הייתה מנהיגות אמיתית.
    אגב, בעניין תקופת ה"גזים” הידועה לשמצה, השעות הרבות שבהן התינוקות פשוט נקרעים לגזרים מכאב, מעמידים באור מגוחך את טענתם של המתנגדים לברית מילה על בסיס זה שהחתך הקטן יגרום לטראומה לכל החיים לעולל הקטן. כמובן, ישנם טיעונים אחרים, ואפשר לפתוח את זה לדיון – אני עשיתי את הברית בלב כבד ולא שלם – אבל הדיון הזה נראה בעיניי היום הרבה פחות.

    אמיר, יואב,
    תודה!

  13. הפולניה הוירטואלית Says:

    מזל טוב, ברכה והצלחה!
    ולעניין הפוסט:
    אכן, הראייה שלנו כבוגרים את תקופת הינקות כגן עדן נובעת בעיקר מרצוננו שלנו להיעטף ברחמים ובאהבה אינסופית.
    ואולי היא נובעת גם מאיזו חשיבות עצמית של המבוגר המטפל, המספק לתינוקו סביבת גידול כה טובה עד כי ביומרתו הוא מדמיין אותה כגן עדן עלי אדמות.
    על כל פנים, מקווה עבורכם שתזכו להרבה רגעים של שקט מבורך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: