על פיתויים וגבולות

אכן, רשת האינטרנט היא מקום מסוכן. הרשת רוויה בסכנות ובאנשים בעלי כוונות זדון שיכולים לטמון לך פח. דב גילהר הוא אדם כזה.
למי שלא ראה, בסדרת כתבות "מזעזעות" של חדשות 10, נחשפו חמישה "פדופילים" שפותו על ידי תחקירנית שהתחזתה לבת שלוש-עשרה. לאחר חיזורים וחילופי דברים מיניים ב"צ'אט" הם הוזמנו לביתה כשסיפרה להם שהוריה אינם. שם, במקום להיכנס של היכל תענוגות מיניים אסורים, הם נופלים ברשתואגם רודברג של מלאך החבלה דב גילהר, שמנופף בפניהם בתמונות זימה ששלחו לקטינה, ומצטט משפטים כשהמילים העסיסיות מצונזרות בצפצוף, שרק מגביר את הסקרנות. כמו טום קרוז ב"דו"ח מיוחד", הוא מזנק לתוך חייו של הנבל רגע לפני ביצוע הפשע, ומעביר אותו אחר כבוד למשלחת מלאכי רעים של המשטרה שממתינה לו מעבר לדלת, לא לפני ששמו המלא ופרצופו נחשפו לעיני כל, והוא נידון לנצח של שריפה בגיהינום שהוא הזולת.
דב גילהר פועל בהתאם לחוק. דב גילהר פועל מתוך הקונצנזוס הפנאופטיקוני שהפך את המילה "פדופיל" לצו חובה לגינוי עבור כל בן תרבות. השימוש במילה הזו מזכיר קצת את המילה "טרור", מעין מצורע מוקצה שאפשר להשליך אליו כל מה שרוצים להשמיץ. כך, מבחינתנו, כל פעולה שהפלסטינאים עושים, תהי זו חטיפה של חיילים או התפוצצות באוטובוס מלא אזרחים, ובעיניהם, כל פעולה שישראל עושה, לרבות פגיעה מדויקת במשגרי רקטות, תיקרא "טרור".
לנגד עינינו אנו רואים תהליך של הומברט-הומברטיזציה של הגבר הישראלי: הם באים מכל השכבות, הגילאים והמעמדות. ולא, אין להם קרניים. רובם מתנהגים בעדינות ובמבוכת מה, כמעט קורבנות גם הם לתשוקה האיומה שהובילה אותם לאותה דירה שתשנה את חייהם לעד. כלפי חוץ מצקצק הגבר הממוצע וגם אם יגנה את הקרנבל הטלוויזיוני והשיטה בה נחשפו ה"מפלצות", עדיין יביע שאט נפש מהמעשה עצמו. אך עמוק בפנים, דמותו המפרפרת של הסוטה מול זרקור המצלמות מתחילה לעורר יותר ויותר אמפתיה, בטח יותר מאשר לילדה הדמיונית אותה כיכול הטריד. כמו נמר שנלכד ברשת בשיאו של סרט טבע אכזרי, מתגנבת ללב איזו תקווה סמויה לפרוץ אל המסך ולשחרר אותו מן המלכודת, להניח לו לרוץ חופשי בשדות הציד הוירטואליים. נכון, רגע לפני ראינו את הנמר מזנק על עופר חסר ישע, אך משהו בנו נצבט כשדווקא הוא נעקד במלכודת, אפילו היא חוקית והכרחית, משהו בנו רוצה לתת לו עוד הזדמנות, לראות אותו חוזר ליערות הלילה הוויליאם בלייקיים לסיבוב נוסף.
אבל רגע, מדובר בפדופיל מסוכן. האומנם? לפני שניים-שלושה דורות בנות כאלה כבר היו כמעט בשלות לנישואין. אבותינו בתימן היו מחתנים פעוטות ומניחים לכלה הצעירה להתעבר מיד עם הגיעה לבגרות מינית. כמובן, תגידו, כך זה היה פעם. דברים השתנו. פעם גם בחורף היה קר, אז מה? למעשה, לא צריך ללכת רחוק. מה שגברים אלה עשו, ואפילו מה שהתכוונו לעשות, חוקי לחלוטין בספרד ובחלקים ביפן כיום, שם גיל ההסכמה ליחסי מין הוא שלוש עשרה וכמעט חוקי באיטליה ובקנדה, שם גיל ההסכמה הוא ארבע עשרה. נכון, גיל ההסכמה משתנה מאוד ממדינה למדינה, ובחלק מהמדינות הוא אף מחמיר מאשר בארץ (ראה מפה מצורפת), אבל מה שברור שלא מדובר בכזה קונצנזוס אוניברסאלי כמו שרשפה הצדקנות הדב-גילהרית. למעשה, הטאבו סביב הנושא כה גדול, שהוא לעולם לא עולה לדיון. באווירה שכזו, נדמה כאילו גיל ההסכמה הוא ערך ברזל אוניברסלי ונצחי ולא שריד מנדטורי מקרי. הוא זוכה למעמד של איסור עתיק יומין כמו הרצח ואפילו חזק ממנו, שכן אפילו איסור נטילת החיים נפתח לעיתים לדיון במקרים גבוליים, כמו הריגה מתוך הגנה עצמית והמתת חסד. נדיר שגיל ההסכמה עולה לדיון פומבי כמו שהיה בסוף שנות השבעים בצרפת, כשבכירי האינטלקטואלים במדינה זו יצאו במערכה ציבורית להורדתו. בדרך כלל שומר נפשו ירחק מלפתוח את העניין, שמא יתויג מיד כסוטה מסוכן. למעשה, על פי הגדרת אגודת הפסיכיאטרים האמריקאי, פדופיליה מוגדרת כמשיכה לנערות מתחת לגיל שלוש עשרה, ובאופן כללי לפני ההתבגרות המינית. הרוב המוחלט של מקרי הניצול המיני בכפייה נעשים דווקא בתוך המשפחה, ובכל זאת, מוסד ההורות לא מוצג כמסוכן ומאיים כמו המרחב הווירטואלי.

מפת גיל ההסכמה
הקואליציה הפמיניסטית-שמרנית בעניין מאשימה את התקשורת בהפיכת הנערות הצעירות לאובייקטים מיניים דרך ה"שימוש" בהן בפרסומות בעלות אופי מיני. למעשה, לא הפרסומות הפכו את הנערות הבתוליות הללו לאובייקטים מיניים, אלא זה אלוהים או הטבע בכבודו ובעצמו. תקופת הילדות המוגנת, ההארכה והמתיחה של תקופת אי הזמינות המינית אל תוך גילאי העשרה המאוחרים היא המצאה תרבותית מאוחרת, שנולדה בודאי בחלוף השנים, עם התארכות חיי אנוש והצורך בתקופת חניכה וחיברות (סוציאליזציה) ארוכה יותר לבן התרבות בחממת הילדות המלאכותית. יתכן שהמחסום הועלה כדי למנוע תחרות לא הוגנת בין אימהות לבנותיהן, תוך קבורה עמוקה של תסביך אלקטרה בעודו באיבו.
יכול להיות שהעלאת המחסום הזה חיונית לתרבות, אבל הסקרנות ההורמונאלית והשיכרון מכוח הפיתוי העצום שנופל בחלקן של הנערות מחד, והרעב המיני לפרי האסור שנמנע מצד הגברים הטורפים מאידך, גורם לבעבוע געשי של קו גבול אפור זה של היחסים בין המינים, תוך חדירות והסתננויות פה ושם, הרחק מעינם של שומרי הכלא הפנאופטיקוני. חלק מההפרות זדוניות, חד צדדיות, תוך רמייה, ניצול, ואף אלימות, אך חלק ודאי בהסכמה מהוססת, סבילה, ואף מתמסרת, כמו שגילה מחקר חדש ששובר מיתוסים ישנים.
בהקדמה למאגנום אופוס בן תריסר הכרכים שלו "תולדות התרבות", מעיר וויל דוראנט שהגבר הוא פרויקט הביות הראשון והמוצלח ביותר של האישה. אך לעיתים, כמו כלב לא מסורס, מכרסם המבוית את רצועתו ואץ בעקבות ריחות קמאיים, ריחות שטרפו את דעתו גם כשישב בצייתנות לרגלי בעליו, שריריו קפוצים, דרוכים, חוששים פבלובית מחבטה שתבוא עם כל הפרה של סד הביות.
אך כמובן שברגע שהפרה כזו נחשפת, היא חייבת להיגרר לכיכר העיר ולהיקשר בסד למען יראו וייראו. אינקוויזיטורים מסורים כמו דב גילהר ישליכו מיד כל מערכת יחסים שנרקמת עם נימפית גבולית שכזו, שמרחפת בין המותר לאסור, אל אותו סל עם אנסים ורוצחים. החברה מטילה רפש בסוטים, גדודים של קורבנות מוחשכות-פנים מרואיינות ומספרות על ניצול ואלימות, אך בו בזמן קורצות וחורצות לשון אל עבר הגבר המורעב חטיבות של לוליטות בלבוש מינימאלי משלטי חוצות, טלנובלות יומיות ופורומים חושפניים.
אף אחד לא הפך את הילדות הללו לאובייקטים מיניים: הן אובייקטים מיניים. המין הוא שיצר אותן והמין הוא ייעודן הראשוני, והמבט הכמה, העורג, הביא אותן לידי קיום לא פחות מן המבט החומל, המגונן. אולי זה מטריד, מבהיל, אך אלה העובדות המטאפיזיות לאשורן, מעבר למס השפתיים הגלוי שצריך לשלם כל גבר מבוית.

מודעות פרסומת

7 תגובות to “על פיתויים וגבולות”

  1. מרגוליס Says:

    בדיוק!

    דב גילהר עשה פה בעצם שירות מצויין. החשיפה האמיתית כאן היא לא של אותם סמי-פדופילים. החשיפה היא של ערוותינו התקשורתית, החברתית והתרבותית. בלי להתכוון הוא הצליח להראות באופן כל כך בוטה את הצביעות העצומה של התקשורת והחברה. לצערי לא ראיתי את הכתבות האמורות בזמן אמת כדי לגלות אם בהפסקת הפרסומות, בין תלייתו של פדופיל אחד לסירוסו של משנהו, יכולנו לשזוף את עינינו כהרגלנו בנשים בשלות ומבוגרות בנות 15 או 16, מהדסות להנאתן בבגדי ים חושפניים עבור חברת אופנה כזו או אחרת. כאילו, הלו? ראיתם פעם מה אתם משדרים? כמה דו פרצופי אפשר להיות? (שאלה רטורית. הרבה מאד). ערוץ 10 באמת מצליח לפעמים לנצח את ערוץ 2 בכמה נמוך אפשר לרדת.

    אבל זה תמיד הולך ביחד, לא? ככל שהבוטות יותר גדולה כך גם ההתחסדות. שני פנים של אותה הדחקה מינית. חברה עם עצירות. לא יודעת איך לעכל את הציצי של עצמה.

    מה שבאמת מעניין בסיפור הזה שהוא גרר גל שמזמן לא ראיתי כמותו של שיג ושיח על עניינים של מיניות, מוסר, גבולות, אינטרנט וילדות בנות 13. אבל אני תוהה כמה מאותו דיון מצליח לחדור לתוך המיינסטרים, וכמה ממנו נשאר בשוליים הבלוגוספריים. אנחנו מרגישים מאד מתוחכמים ומודעים כאן בביצתנו הוירטואלית. ברור לנו שהדברים הרבה יותר מורכבים מאיך שהם מוצגים על המסך. שהטלוויזיה (וגם העיתונות לצערי) היא שקר נוצץ ונפוח. אבל עד כמה ההכרה הזו נמצאת שם בחוץ?

  2. shadowwalker Says:

    צודק, אבל רק חלקית. אות הקלון כאן מותבע בתקשורת, הנלחמת בצדקנות אינסופית בתופעה, אך בה בעת מעודדת אותה בדמויותיהן של אגם רודברג ואסתי גינצבורג. האם זה מתיר לנו להתנהג כך? התשובה: לא. גם אותה דוגמנית ספציפית לא יכולה להכריז מלחמה בתופעת הפדופיליה ולהשפריץ מיניות פרובוקטיבית (לגילה) באותה נשימה, אבל אדוני, זה שהוא קופץ מהגג לא אומר שגם לך כדאי. התקשורת מתחסדת- נכון. התקשורת דו פרצופית- בהחלט, ועדיין, יש מותר ויש אסור. ילדה בת 13 (וגם 15, 16) לפי החוק היא בגדר האסור.

  3. sagi Says:

    של, בוקר אור מבוסטון הקרירה.
    לרוב אני נוטה להגיב מתוך ביקורת. זה לא המקרה הפעם.
    אני גם אמנע מלקשקש בלקאניינאית על נושא, ופשוט אומר
    שזה פוסט מצויין, ויותר מכך, ראוי ונחוץ.

    מחזיר אותי אחורה לדירדה וסימון דה-בובאר, שהזכרת.

    שגיא

  4. איציק Says:

    פרט לפדופיליה, יש כאן גם ניצול חמור. אף אחד לא היה רוצה שמישהו יעשה דבר שכזה לילדה שלו, כולל אלו שהופיעו בתחקיר, אליהם לא גיליתי כלל אמפתיה, אלא רק למשפחותיהם.

    ואם כבר הזכרת את דו"ח מיוחד, בסרט "השעה ה- 25" עולה השאלה "מה אסור לגבר לשאול בחנות ללבני נשים? ", התשובה הייתה "האם זה בא גם במידות קטנות? ", נדמה לי שזה די מסכם את הפוסט שלך.

  5. חנן תומר Says:

    קראתי את הפוסט ואני קצת חלוק בדעותיי.
    זה שפעם היה נהוג לחתן ילדות בנות 13 לא אומר שזה היה הדבר הנכון לעשות
    זה שמותר ולגיטימי להמשך לנערות בנות 13 לא אומר שמותר גם להכניס אותן למיטה
    זה שבכל מדינה קובעים גיל אחר בו אפשר לקיים יחסי מין, לא הופך את האקט עצמו ללגיטימי (הרי יש מקומות בהם לנשים כלל אין זכויות – האם זה לגיטימי?)

    אין ספק שהתבייתנו. אין ספק שהיצרים שלנו מדוכאים מדי יום, בעוד שדואגים לנפנף לנו מול העיניים בנערות בנות 14 בבקיני. אין ספק שערוץ 10 הטמין פח ומשך אליו את אותם ה"פדופילים". ובכל זאת, הם באו מתוך כוונה ברורה לנצל ילדה קטנה שהוריה אינם בבית. זה אסור ואיני חושב שיש תירוץ שיכול להסביר זאת.

  6. יואב Says:

    של,
    "תהליך של הומברט-הומברטיזציה…" היא דרך נהדרת, אפילו גאונית להתחיל משפט.

  7. של ברמן Says:

    מרגוליס, שגיא, יואב,
    תודה.

    shadowalker,
    אני לא עושה הפרדה מוחלטת בין התקשורת לחברה. התקשורת היא פרצופה של החברה, והדו פרצופיות שלה היא הדו פרצופיות של התקשורת.

    איציק,
    מדוע ניצול? איני מדבר על תופעות של אונס ויחסים בכפיה, אלא על אותו אזור דמדומים שלא מדברים בו רבות אך הוא אכן קיים של יחסים בהסכמה בין בנות עשרה צעירות למבוגרים. "אף אחד לא רוצה שלבתו ייעשה דבר כזה?" או אולי אף אחד לא רוצה שבתו תעשה דבר כזה. (השרמוטה הקטנה).

    חנן,
    כמובן, הגבול הוא אפור, החיים הם אפורים, אבל החוק חייב להיות ברור ומובחן. אין לי טיעונים רציונאליים לכך שגיל ההסכמה חייב להיות בדיוק בגיל כזה או אחר, אבל גם לך אין. לכן תמיד באותו תחום אפור יהיו ויכוחים, סבל, אי הבנות והסתרה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: