המדריך לזיהוי שטויות (2): "הסוד"

"הסוד" הוא אחת ממותגי "העידן חדש" המצליחים ביותר של ימינו אלה. מלל רב נשפך סביב התופעה של "הסוד", אבל לא הרבה על "הסוד" עצמו, כלומר על הרעיון המוצע על ידי הסרט/ספר/סדנת "הסוד".
רבים שמעו על העניין, אפילו התנסו באיזו סדנה, ראו חלק מהסרט או קראו דבר או שניים, והפטירו שמדובר ב"שטויות". אבל למה? האתגר הוא לנסח בצורה בהירה מה כאן לא בסדר. רבים מצקצקים בלשונם כלפי המסחור של הרוחניות, אבל כמובן שזה לא אומר כלום על האמת שמאחורי "הסוד". שוחרי "הסוד" יכוליםהסוד להצביע על ההצלחה המסחרית כהוכחה לכך ש"העסק עובד". ברשימה זו ננסה להתחקות ברצינות אחר האמת שמאחורי "הסוד", תוך כדי השהיית הרתיעה הטבעית של האינטלקטואל הממוצע מאופנות ממוסחרות שכאלה. גם מכוניות ומטוסים נמכרים על ידי תאגידים דורסניים ותאווי בצע, זה לא אומר שהם לא עובדים.
מהו "הסוד"? ובכן, "הסוד" – שכנראה כבר ממש אינו סוד – מוגדר כ"חוק המשיכה". דומה נמשך לדומה, ובמיוחד מחשבות טובות, שמושכות אליהן דברים טובים ויוצרות על ידי כך מציאות טובה. ואף מעבר לכך: מחשבה ספציפית תזמן, ואף תברא עבורנו כל מה שעולה בדעתנו. הדבר לא מתרחש, כמובן כהרף עין, אבל הקסם הזה אמור לעבוד אם אנו מתרכזים ומחויבים מספיק למחשבתנו זו. הבעיה היא שרובנו שקועים כל כך בחשיבה שלילית, עד שאנו מרחיקים מעצמנו את הפתרון המופלא הזה ולא מגלים אותו. מכיוון שטבעי להיות מוטרד מדבר רע (כמו חוב, מחלה, או כישלון בלימודים), מצב כזה יגרום לנו לחשוב עוד ועוד על הצרה, להחמיר אותה ולהנציח אותה, בשעה שמחשבות טובות יכולות להוציא אותנו מהבוץ באורח פלא ממש.
נתחיל את החקירה דווקא מתוך הנחה ש"הסוד" באמת מתקיים. אם הדבר נכון, מדובר במהפכה עצומה בתפיסת המציאות שלנו, מהפכה שמגמדת את מכאניקת הקוונטים ותורת היחסות כאחד. אם ישנו "שדה מחשבתי" שכזה, אפשר לארוז את כל המיקרוסקופים והמאיצים ולהתחיל למפות את היקום מחדש.
אבל רגע, מה לגבי השלכות מוסריות? בשום מקום ברחבי הסרט או הספר לא מדובר על המגבלות שיכולות להיות לאותה משאלה שאנו מביעים. האם אנו יכולים לרצות במותו של אדם? או אולי חשקה נפשנו בפעוטה אומללה על מנת לספק את יצרינו האפלים? "הסוד" אדיש לתוכן המוסרי של המשאלות. לא מספרים לנו על שום רגולאטור בדמותו של אל פרסונאלי או איזה עיקרון קרמה שימנע מאיתנו לעשות כן. חדשות טובות לכל הרוצחים והפדופילים. האווירה שמוצגת בסרט שונה כמובן: איזו הנחה עלומה מרחפת ברקע שכוונותיהם של כל בני האדם טובות הן – משהו שמופרך מדי יום ביומו בכל מהדורת חדשות.
אך עד עתה לא הפרכנו דבר מהאמת שעומדת מאחורי "הסוד". אדרבא, דווקא אדישות זו של המרחב המחשבתי יכולה לשכנע צופים רבים – חילוניים בעיקר – שמדובר פה במעין חוק טבע חדש, טבעי, ניטרלי. אך עדיין נותרות שאלות רבות, בהנחה ש"הסוד" נכון. מה קורה כששני אנשים מבקשים דברים סותרים? משאלתו של מי מהם תנצח? ומה לגבי האנשים שהם מושאים של המשאלות – כל אותם נשים יפות וגברים שרמנטיים שמופיעים לפתע בחייהם של יודעי הסוד שמזמנים אותם במחשבותיהם הטובות – מהיכן הם מגיעים? האם הם אנשים אמיתיים? האם היו להם משאלות משל עצמם? ומאיפה מגיע כל הכסף הזה שהופיע לפתע בחיקם – האם הוא הופסד על ידי מישהו, או שצץ לפתע למחזור, ובאורח פלא לא מוריד את ערך המטבע בהיווצרותו האינפלציונית? אי שם לקראת סיומו של הסרט מובא איזה הסבר מעורפל שגורס שהכל מסתדר איכשהו, איזו הרמוניה מסתורית מונעת מהצלחתנו להיות הפסד של מישהו אחר. איך כל זה מתנהל? מה החוקיות של עוצמת המחשבה הזו? זה לא ממש משנה. העיקר שאתה תדע את הסוד, ואתה תצליח. אל תטריד את ראשך הקטן בשאלות כגון אלה ועד מהרה תשחה בבריכה הפרטית שלך עם אשתך היפיפייה. וכן, אל תגלה את הסוד לאף אחד אחר. שיישאר בינינו.
נסקור מקרוב כמה טענות שמועלות על ידי הסרט/סרט (לא בהכרח מובאות מילה במילה):
"זה דבר ידוע בטבע שדומה נמשך לדומה" – באמת? באיזה טבע? צריך הרבה דמיון יצירתי כדי למצוא דבר כזה בחוקי הטבע המוכרים לנו מעולם הפיזיקה, הכימיה או הביולוגיה. אם כבר, אנו רואים דווקא משיכה בין הפכים. זכר לנקבה, מטען חיובי למטען שלילי. הדומים דוחים אלה את אלה. לפי הגיון זה אנחנו צריכים לחשוב דווקא מחשבות על דברים רעים כדי למשוך את הטובים – אבל זה לא נשמע ממש טוב, לא כן?
"אנשים מפורסמים רבים ידעו את הסוד לאורך ההיסטוריה" – משפט זה נאמר אי שם בתחילת הסרט, תוך כדי הבזקי דיוקנאות, אך ללא שום ציטוט או הוכחה של ממש. הצופה המפוכח ממתין בציפייה לאיזה ספר עתיק שנחשף, מסמכים חדשים ומאירי עיניים שנגנזו מפחד הסגרת הסוד להמונים, והנה עתה מובאים לראשונה…אך לשווא. המשפט הזה נותר כהבטחה ריקה שנוטעת בצופה תחושה עמומה שמדובר במעין שיטה עתיקת יומין שאבדה או הוסתרה, ומקבלת גושפנקא מגדולי כל הדורות שהיו שותפים בסודה.
"הרבה אנשים כבר הצליחו בזכות "הסוד"…" חשוב מאוד לאנשי "הסוד" למכור מוצר שנוסה בהצלחה. כל אחד מ"המורים הרוחניים" שמדברים בסרט הוא סיפור הצלחה בפני עצמו. כמובן, סיפורי הכישלון אינם מובאים. (אם אתם רוצים לחזות בדמות מעוררת הרחמים של מאמן רוחני להעצמה אישית כושל, אתם יכולים לראות זאת בסרט המקסים "מיס סנשיין הקטנה"). מעבר לסיפורי המורים הרוחניים עצמם, מובא אוסף ספוראדי של סיפורים שמומחזים בסגנון שחזורי "בשידור חוקר", שאמורים לתת לנו את ההוכחה הניצחת. אפילו אם נאמין לסיפורים הללו, איך אנחנו יכולים לדעת שזוהי כל האמת? היכן האנשים שניסו ככל יכולתם להשתמש בשיטה אך כשלו? אולי "הסוד" באמת עובד, אבל רק עבור אחוז מסוים באוכלוסיה שיש לו מין בלוטה נוספת קטנה במוחו? איך אתה יכול לדעת אם אתה אחד מהם? אך המורים הרוחניים מבשרים לך, צופה הסרט, בביטחון גמור, שלך יש את היכולת הזו. האם נעשו ניסויים על קבוצות גדולות של אנשים מול קבוצות מבחן? האם יש סטטיסטיקה? שום דבר, רק אוסף מקרי של סיפורי "לחבר שלי זה קרה, אז זה יכול לקרות גם לך". זו שיטה ידועה מפרסומות הלוטו. אתם מוזמנים לנסות את העסק בבית. נסו לצייר בנפשכם משהו, לצורך העניין זה לא צריך להיות דבר טוב. אין שום דבר ב"סוד" שמונע מכם מלדמיין חד קרן שצריך להופיע לכם בסלון. מחשבות יוצרות מציאות. לכו על זה. אם זה לא יעבוד אני מבטיח לכם שאנשי ה"סוד" יגידו לכם שאתם לא באמת מאמינים בעניין, שאתם לא באמת רציניים, או תירוץ כזה או אחר. לא תשברו אותם כל כך מהר.
אז איך העסק הזה עובד? איך כל כך הרבה אנשים "רציניים" קונים את המעשייה הזו? יש לכך הרבה סיבות, שקשורות לפריחת כל תוצרי "העידן החדש" ש"הסוד" הוא פשוט אחד מגילוייו המצליחים ביותר. הוא מוצלח כי הוא משכיל לרקוד על המון חתונות, ולא בכדי הוא יציר כפיה של קואליציה מרשימה של "מורים רוחניים". הוא מצליח לייצר מוצר שיהיה ברור מספיק אך גם מעורפל דיו על מנת לקלוע למכנה המשותף של מגזרים רבים. בוב פרוקטורהוא אינו שולל או מניח את אמיתותה של דת או אל כלשהו, הוא מתואר כמו חוק טבע או עיקרון רוחני בעת ובעונה אחת, אך חשוב מכל, הוא מכשיר את השרץ של תאוות הבצע הטבעית של כל אחד מאיתנו, תאוות בצע אותה למדנו להסתיר ולהרגיש אשמים בעטייה. בדומה לנוצרים הפוריטאניים שייסדו את האומה האמריקאית כפי שאנו מכירים אותה היום, מלמדים אותנו אנשי "הסוד" בעקיפין שההצלחה החומרית היא ראייה לחסד האל, וככזו היא מבורכת. הרבה חסידים לא ממש מאמינים בשיטה כלשונה, אך שואבים נחת מהעובדה שהרצון להצליח באופן חומרי זה "בסדר". אפשר לראות את סדנאות "הסוד" יותר כקבוצות תמיכה קפיטליסטיות מאשר בתי ספר לכישוף, קבוצות שם אנשים נהנים להיות אגואיסטיים "ביחד".
מעבר לכך, גם השיטה המוצעת על ידי "הסוד" היא פשוטה, ובניגוד למה שמוצג בסרט, דווקא תואמת להפליא את הנטייה הטבעית של רוב האנשים. אנשים אוהבים לפנטז. להגיד להם שזה יקדם אותם איכשהו זה כמו להגיד להם שעוגות קצפת זה מרזה. העטיפה בה ארוז הכול עשויה במקצועיות לעילא. הרקע בסרט רוחש מאנימציות תומכות שפועלות על גבול ההיפנוזה. שימו לב שכל המורים הרוחניים תמיד מאירי פנים ועטויי חליפות. אנשים נוטים להאמין לאנשים בחליפות: שאלו כל פוליטיקאי או מוכר מכוניות משומשות. אנשים מתקשים להאמין לכך שמישהו, ובודאי אדם מכובד ועוטה חליפה, ישקר להם בפה מלא. אבל במחילה, נראה שזה בדיוק מה שאנשי "הסוד" עושים בלי בושה. סוד כוחם של הסרט והספר הוא הפנייה האישית לצופה, שבאיזשהו רובד תת-מודע מקבל את הרושם שזהו איזשהו סוד שנחשף רק לו. זוהי חוויה מעצימה כשלעצמה, ומחמיאה מאוד. לכולנו משאלת לב סמויה לגלות שאנו מיוחדים, שאנו גיבורים באיזשהו סרט, ורק אנחנו יכולים להציל את העולם/העלמה לגלות את האמת ולהרוג את הנבל. אלפרד בסטר היטיב לתאר נטייה אנושית זו בסיפורו המופתי 5,271,009.
כוח נוסף ל"סוד" הוא בכלליותו: הוא מאפשר ל"מורים רוחניים" רבים ומאמנים אישיים וקבוצתיים להשתתף בחגיגה ולמתג עצמם תחת חסותו, תמורת התשלום המתאים, כמובן. כך התופעה משכפלת את עצמה ומתפשטת בקלות.

שימו לב: אפשר לפרש את המסר של "הסוד" כדרך של חשיבה בריאה שיכולה לעזור בחיים, באמצעות גישה חיובית, דמיון מודרך ובניית ביטחון עצמי. אבל צפייה ב"הסוד" מפריכה את כל פרשנויות ה"לייט" האלה. היא מגלה בעליל שמדובר בכישוף אמיתי, במחשבה שמעקמת מציאות. בתיקון קל "הסוד" יכול היה להיות מדריך לגיטימי לחיים, חף מהמצאות מיסטיות שהן בלשון עדינה, חסרות בסיס. התיקון הוא פשוט, והוא מחזיר אותנו לקרקע המציאות. במקום:

"מחשבה משפיעה על המציאות."

נגיד:

"מחשבה משפיעה על המציאות דרך פעולה."

כן. זו התורה כולה על רגל אחת, אבל התוספת הקטנה הזו בסוף הופכת את החיים למעט יותר קשים ומסובכים, ואת זה קצת קשה למכור, לא כן?

(פורסם גם ב"אימגו", ראו דיון שם)

מודעות פרסומת

16 תגובות to “המדריך לזיהוי שטויות (2): "הסוד"”

  1. קובי Says:

    מאמר מעניין ביותר
    אנשים מחפשים פתרונות קסם לחיים והסוד נותן להם את זה בדרך מקצועית

  2. ארז Says:

    נפלא. מאמר מעניין, רציני, חד ומחכים. כיף לקרוא. אחזור לבקר.

  3. תומר Says:

    ניתוח יפה ומדוייק. תודה.

  4. זיו Says:

    מאמר מצוין. אהבתי מאוד את צורת הצגת הדברים וההתמודדות השכלתנית עם הטענות של הספר / סרט.
    ושאלה – היכן אפשר למצוא את הסיפור של אלפרד בסטר שאתה מזכיר?

  5. של ברמן Says:

    תודה לכל לכל המודים.
    זיו, הסיפור של בסטר הופיע בשעתו בתרגום לעברית ב"פנטזיה 2000" זצ"ל, אני לא זוכר באיזה גליון (קראתי את כל 44 הגליונות בהשאלה ממישהו בתקופת התיכון). כרגע בפורויקט הגליונות הסרוקים של פנטזיה אלפיים (ראה לינק ברשימת הקישורים שלי) הוא עדיין לא מופיע, אפשר לחכות או לנסות להשיג את הגליון בחנויות לספרים משומשים (ולשלם מחיד מופקע – הם יודעים שזה שווה).
    באנגלית הוא מופיע באנתולוגיה של בסטר בשם STARLIGHT, שהשגתי פעם בחנות משומשים (הידד!). ראיתי באמזון שהסיפור מופיע, יחד עם יצירות מופת אחרות כמו "היעלמות" ו"האיש שרצח את מוחמד" באנתולוגיה חדשה בשם:
    Virtual Unrealities: The Short Fiction of Alfred Bester
    חפש שם תחת השם הזה (למה אי אפשר להוסיף כאן לינקים בתגובות).
    בכל מקרה, לדעתי מדובר בקריאת חובה ולא רשות.

  6. ליאור Says:

    מבריק.
    רוחניות לייט, עוד שלב בדרכו של המין האנושי בחיפוש משמעות. דתות ממוסדות כבר לא מספיקות כנראה, והצורך הוא אדיר. קשה מאוד לעמוד בפיתוי של "משמעות ארוזה בסרט" כמו שאתה מיטיב לתאר.
    אבל שום דבר לא בא בקלות בחיים, גם לא סודות קוסמיים.

    לא מזמן צפיתי ב"קונטקט", שעושה עבודה נהדרת בהתמודדות עם השאלה הזו. מומלץ מאוד.

  7. רפאל רהב Says:

    שלום לך של ברמן
    קראתי בעיון רב את הביקורת שלך לסרט\ספר הסוד, ולאחר קריאה מעמיקה נוספת מאוד….. הבנתי שאתה ממש לא אובייקטיבי,והיות ואינך אובייקטיבי אינך רשאי להשמיץ משהו שאין לך הבנה מינימאלית. וזה איך החיים באמת עובדים…….
    ולא רק שאתה אינך אובייקטיבי כנראה שאתה אחד מהפילוסופים שנוהגים להשמיץ כל דבר היכול לקדם את עצמם דרך השלילה, וזה חבל, כי שליליות מעולם לא עזרה לאף אחד, ההפך הוא הנכון היא רק גרמה לאנשים להרגיש יותר גרוע.
    כמו כן הפריע לי הציניות שלך שאתה מביע באופן שרלטני
    ניראה לי שיש לך נטייה להשמיץ את הדבר שאותו אתה רוצה….. אבל ממנו אתה גם מפחד, וזה להרגיש טוב
    ניראה לי שאתה הולך סחור סחור והרי הדבר הכי קל זה לתת ביקורת,{האם יש לך פתרונות יותר טובים?} כניראה שאין אחרת היית כותב אותם.
    כניראה שבעולמך אפשר לעשות הכל חוץ מלהרגיש טוב,
    בכל מקרה……. במידה ותרצה לשוחח פנים אל פנים אני מוכן להראות לך דרך חשיבה אחרת, ואולי אף להסביר לך את הדבר שכנראה פספסת או לא הבנת.
    וכמו שאמרתי כבר קודם
    שאם כבר יש לך ביקורת על משהו אז איזה פיתרון אחר יש לך ??????
    בברכה רפאל שי רהב

  8. של ברמן Says:

    רפאל,
    טענתך היא שאני משמיץ דבר מה מבלי לתת הסברים, אך נראה שזה בדיוק מה שאתה עשית.
    אנא ממך, שתף אותי ואת הקוראים במקומות שאתה חושב שטעיתי בטענותיי והסבר מדוע ואיך.
    כפי שכתבתי בסוף הרשימה, אני בעד חשיבה חיובית ואמונה בעצמי, אך היישום של אלה צריך להתבצע דרך פעולה אקטיבית.
    כתבת "בעולמך אפשר לעשות הכל חוץ מלהרגיש טוב" – ובכן, לידיעתך, אני מרגיש טוב מאוד, תודה.

  9. חנן תומר Says:

    נראה לי שעלית על הסוד האמיתי העומד מאחורי התעשייה הזו..

    מאמר מעניין שמשקף באופן מדוייק גם את דעתי בנושא זה. חבל רק שאנחנו טיפה בים האנשים שנוהים אחר הפסיכולוגיה בגרוש הזו ומאמינים שרק מחשבה, ללא מעשים, תביא אותם אל הנחלה.

  10. אמיר Says:

    מר רהב היקר
    קראתי את המאמר בעיון ואת תגובתך בעיון רב אף יותר. למעשה, קראתי אותה בצורה מעמיקה מהרגיל, אבל זה בגלל שיש לי חיבה לנזיפות.
    תגובתך עוררה בי לא מעט תהיות:
    1. האם כדי להשמיץ, אדם צריך להיות אובייקטיבי?
    2. ואם כבר הגענו לאובייקטיביזציה הנכספת, האם אני חייב להבין במשהו כדי להשמיץ אותו? זה לא מוציא את כל הכיף מההשמצה?
    3. מהפסקה הראשונה נרמז בפירוש באתה יודע איך החיים באמת עובדים. רציתי לשאול, האם זה קשור למס' גדול במיוחד של "שלוש" נקודות אחרי רמיזה?…..
    4. לא חשתי בנוח עם הניתוח הפסיכולוגי שערכת לשל ברמן, בהסתמך על טקסט שכתב. לאדם שעושה דבר כזה יש שם שמתחרז עם מישהו שנתפס שר לתן.
    5. בכל מקרה……. במידה ותרצה לשוחח פנים אל פנים אני מוכן להראות לך דרך חשיבה אחרת, ואולי אף להסביר לך את הדבר שכנראה פספסת או לא הבנת במאמר של של.
    בברכת בטוח שאתה מרגיש טוב
    אמיר

  11. פסבדונית Says:

    ה"סוד" אכן מסכם בבירור את מירב הפגמים והחולות הרעות שבתופעת הניו אייג'- התפיסה שהמציאות איננה אדישה לרצונו של האדם, אלא אפילו להיפך, מושפעת ממנו. כמו כן, שהרצון עצמו נמצא בדרגת חשיבות גדולה יותר מתוכנו המוסרי, שהאדם יכול לצרוך תובנות רוחניות ממש כפי שהוא צורך כל מוצר אחר, שהאדם עומד במרכז היקום וכך הלאה.

    וכשבודקים את הנחות המוצא של אנשי הסודות למיניהם ואת הנחות המוצא של מבקריהם, אפשר להבחין שלא מדובר ביותר מאותו ויכוח סוער שהתרחש אי אז בהיסטוריה הרחוקה- אותה ביקורת חריפה שהשמיע אפלטון על אודות הסופיסטים. הסופיסטים, שויתרו על חקירת האמת ועל לימוד "החיים כפי שראוי לחיותם" והתרכזו במה שהם כינו "פרקטיקה", שמו את מרכז הכובד שלהם ברטוריקה. ואכן, הביקורת של "הערות שוליים" נוגע בדיוק באותה בעיתיות שהאפלטון מעלה ביחס לסופיסטים- מדובר ברטוריקה זולה אך מתוחכמת, ותו לא.

    אולם המבקר היחיד האמיתי לטעמי שיכול להיות לתפיסת העולם של "הסוד" הוא המבקר ההודי. בעוד אבן המחלוקת העיקרית בין התפיסה האפלטונית לתפיסת הסוד היא המחשבה הראויה (עבור אפלטון המחשבה הראויה צריכה להיות טהורה ומכוונת להכרת האידאות, ואילו עבור איש הסוד המחשבה הראויה צריכה להיות אודות כל מה שיכול לענג ולהביא את האדם לאושר), התפיסה ההודית באופן גורף טוענת כי המחשבה עצמה היא הגורם הבלתי נדלה לסבל שאדם חווה בחייו. היא הטעות הראשונית שבה אדם תועה כל ימי חייו.

  12. של ברמן Says:

    פסבדונית,
    תודה על ההערות וההארות, ברשותך, אתייחס בכמה מילים:
    למרות שהערתי לגבי המשמעויות המוסריות של אופנת "הסוד", ניסיתי דוקא לשים דגש על האמת שעומדת מאחורי בשורתו ולא על המשמעויות החברתיות שלו. כל זאת, מתוך ההנחה האפלטונית שקיימת אמת ואפשר לומר עליה דבר מה בעל משמעות ובמידה סבירה של ודאות. כל זאת, כמו שאמרת, בניגוד לתפיסה הסופיסטית, הרלטביסטית.
    כמו שאמרתי, הפגם העיקרי בעיניי של "הסוד" הוא לא שאינו מוסרי, עד כמה שהשיח סביבו יכול לעורר בחילה באנוכיותו. הבעיה העיקרית איתו שהוא פשוט שקר.

  13. פסבדונית Says:

    אני מסכימה.
    אולי תמצא זאת מעט קטנוני, אבל גם התואר "מורה רוחני" הוא מפוקפק ביותר לדידי. הרי אין אנו אומרים בשפה "מורה חקלאות" אלא "מורה לחקלאות" או "מורה לספורט"- כלומר המורה הוא בעל ידע על התחום המדובר. התואר "מורה רוחני" מעמיד את המורה במיקום אחר ביחס לידע- הוא אינו מורה אליו, אלא מצוי בתוכו, הוא הוא הרוחניות. יש בזה משהו לחלוטין מגולומני.

  14. של ברמן Says:

    נכון מאוד. אני חושב שהמקבילה ל"מורה רוחני" תהיה "מורה חקלאי" או "מורה ספורטיבי", "מורה מתמטי".
    ממש טיפשי.
    הניכוס המונופוליסטי של הניו-אייג' את הרוח הוא חצוף ומסולף. עיסוק במתמטיקה או פיזיקה תיאורטית הוא רוחני בהרבה מעיסוק בקריסטלים וקריאה בקפה.

  15. דותן Says:

    (הסתייגות: לא קראתי עד הסוף, בחיים לא שמעתי על ה"סוד")

    אני חושב שלא הבנת כל כך נכון. אף אחד לא יגיד לאנשים שכל משאלה שלהם תתגשם, אם רק ירצו, וישאיר אותם איתו למשך יותר מיומיים. אנשים לא כל-כך מטומטמים.

    אני חושב, ושוב, אני לא מבסס את זה על שום דבר חוץ מהגיון, שהרעיון הוא שמחשבות -טובות- יביאו דברים טובים. ז"א: תהיה אופטימי והכל יסתדר, תן חיוך הכל לטובה וכיו"ב. פשוט היה מישהו חכם מספיק בשביל לעשות מזה כסף, אני מניח.

    המכנה המשותף לכל האמונות המיסטיות והרוחניות זה הסבר לדברים שאי אפשר להסביר. "הסוד" מפשט את העולם. אפילו מאוד מפשט את העולם. כדי שיקרו דברים טובים אתה לא צריך לצאת מגדרך, או להתאמץ. תחשוב מחשבות חיוביות.

    זה די משעשע, האמת 😆

  16. גרגירלוס הכנורפנדלני Says:

    אפשר גם במקום להוסיף מילים, לוותר על כמה. ואז נשארים עם

    מחשבה היא מציאות

    אבל כמו ששנינו מסכימים, כולם רוצים פתרונות אינסטנט.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: