בעיטה בביצים

הקטע הזה לא מספיק טוב. אפילו שורה זו עצמה יכולה הייתה להיכתב יותר טוב. אפשר ללטש אותה שוב ושוב, עד אינסוף. השורות אינן באורך הנכון. לא נבחרו המילים המדויקות, בסדר הנכון. הבעיה אינה כישרון, אלא זמן. זה תמיד זמן. אם אחכה די זמן אולי האבולוציה הקוסמית תהפוך אותי לשיקספיר, או לבורחס.
זאת הייתה בעיטה בביצים. לקח לי כמה ימים לחזור ללכת ישר אחריה.
זה מתחיל בסדר, אבל באמצע זה הופך לקיטשי, היא אמרה. רגשני. לא. לא כל נגיעה ברגשי הופכת לקיטש, הגבול הוא דק. אז מה לשים במקום? מאיפה אני יודעת? אני לא סופרת, אני רק קוראת, אני אומרת לך מה שנראה לי. אתה הסופר. תתקן. האמת שאף לא התחברתי לסוג כזה של קטעים. אני אוהבת שיש סיפור. ובכלל על מה מדובר פה? אני יודעת, הבנתי הבנתי. זה נחמד. נחמד, זה הכול?
אז בשביל מה הכול שווה? אני יודע שזה גם עניין של טעם. הלוא היא לא ממש מתחברת לקטע הזה. היא לא מתחברת לסופרים שאני מחזיק מהם גאונים, כמו בורחס או קאלוינו. אז למה להקשיב לה? זה כמובן רק עניין של טעם, אבל צריך להבין שזה פשוט לא מתאים לה. לא שזה פחות טוב. זה פשוט לא בשבילה. אבל גם אם מפרידים צורה מתוכן היא אומרת, עדיין זה לא מספיק טוב. אי אפשר להפריד, אני אומר.
אז אולי זה לא כמו בורחס וקלווינו, אבל זה בכיוון. כמו, נגיד, טפו, פאולו קואלו. טוב, הוא לפחות מוכר מיליונים. אז קודם תמכור מיליונים, היא אומרת. לפחות תהיה עשיר. זה גם משהו.
אבל זה לא זה. אני יודע. זה לא מספיק טוב. גם אני מסתכל על הספר שלי אחרי עשר שנים והוא לא נראה מספיק. אפילו יש קטעים שהם, איך לומר, מביכים. איך אנשים עוד אוכלים את זה. אולי שזה מגיע מאיזה סופר עלום, שנראה מכובד כשהוא מסתתר מאחורי שם זר ועטיפה דקורטיבית. אם זה יצא בתור ספר זה חייב להיות שווה משהו.

אני יודע. לא הקדשתי מספיק זמן ללטש את הכתיבה שלי. למה אני מצפה? אני יודע, אני יודע. אני משלים מטלות כתיבה אחריהן אני רודף כבר שנים. מאמין באמונה שלמה שיש משהו קסום בלחקוק משהו על הכתב יהיה הוא יומיומי או בלתי מושלם כאשר יהיה. ב"ספר יצירה" מתוארת בריאת העולם ככתיבת טקסט. אם אלוהים כתב את העולם, הוא בודאי לא עשה מספיק הגהות
גרוסמן יותר טוב מאלוהים. בורחס יותר טוב מגרוסמן.
אז אולי זה לא משנה מה היא אומרת. אבל בעצם זה הכי משנה. מה זה משנה מכתבים ממעריצים שאני לא מכיר. מה זה משנה לעשות רושם על כל מיני ילדות? הלוא אותה אני צריך להרשים. כשחושבים על זה. היא לא ממש מתלהבת משום דבר שאני עושה. אני יכול לירוק דם במשך שנים, להשיג את מה שמבחינתי נראה כבלתי אפשרי, ולא נראה שזה בכלל מזיז לה. מה בסך הכול אני מבקש? די הרבה, למען האמת. אני רוצה שתסתכל עלי בהערצה, לפחות לפעמים. אולי אפילו רק פעם אחת. שתביט בי במבט של "זה הגבר שלי". שתביט בי במבט של "בוא וקח אותי עכשיו". לעזאזל! אני אלמד. אני אכתוב משהו שתפור לטעם שלה. אני אלמד את הנקודות הרגישות שלה, אני אמצא את הדגדגן האינטלקטואלי שלה ולא יעזוב אותו עד שתצעק ותעיר את השכנים. זה יהיה סקס אמיתי! גם ככה זיונים עם אמצעי מניעה הם לא באמת מין, כשחושבים על זה. אנחנו לא ממש נוגעים זה בזה. זה כמו לאכול בלי לבלוע. זה יותר כמו אוננות משותפת.
אני מרגיש עכשיו שזה פשוט מיותר, בזבוז זמן. אולי כדאי שאני אתרכז בדברים אחרים. הכתיבה נראתה תמיד כמו איזה מין מפלט. זה המעוז האחרון בו אני מרגיש שאני שווה משהו. עכשיו הכול נראה כמו נפיחה מיותרת. נכון, אני מרגיש שזה עניין של זמן, של השקעה. אבל מתי לעזאזל יהיה לי זמן?
אני עושה שיעורי בית. אני אכתוב משהו בדיוק בשבילה. מה היא אוהבת? את "בארץ הדברים האחרונים" של אוסטר? אין בעיה. אני קורא אותו עכשיו.

מודעות פרסומת

10 תגובות to “בעיטה בביצים”

  1. מרגוליס Says:

    אוף.

  2. נורית Says:

    מי אתה של ברמן? (לא של מי אתה, של )
    אני קוראת מה שאתה כותב ומתלהבת.
    אתה בחור חכם, נבון, מקסים.
    כיף לדעת שיש אנשים חושבים כמוך ויצירתיים כפי שהנך.
    אל תדאג – אני לא מחזרת אחריך – אני כבר סבתא… 😳

  3. ליאור Says:

    קודם כל, אני כידוע אטום, אז לא כל כך הבנתי על מי דיברת בדיוק. בהתחלה חשבתי שזו קוראת באחת מהוצאות הספרים, אבל עכשיו אני לא בטוח (צור קשר במייל או משהו והבהר נא).

    כך או כך, הספר שלך מאוד מיוחד, כך אמרתי בעבר וכך אני אומר היום, ולא "מיוחד" ככיסוי פלצני למשהו ריקני, אלא מיוחד כי קשה להגדיר מהו בדיוק, לאיזה ז'אנר הוא משתייך. הוא חצי בלשי וחצי פילוסופי וחצי ספר אימה. זה שלושה חצאים, אבל זה מתאים לספר שלך, אני מניח. זה פיתוח של הספר הראשון. אנשים אהבו את הספר הראשון. אל תשכח את זה. זה חשוב. זה אומר שיש קהל. זה אומר שאסור לוותר.
    אז אל תוותר. זה קשה. ומתסכל. לפעמים בלתי נסבל. אתה יודע שאני יודע. אבל אתה כתבת שני ספרים, שזה הרבה יותר ממה שאני עשיתי.

    התגובה הזו יכול היתה להיכתב יותר טוב. הייתי יכול לשכתב אותה כל הלילה. אבל פאק איט. בבלוגים גמו בחיים, לפעמים צריך לדעת מתי ללחוץ אנטר.

  4. של ברמן Says:

    לנורית
    תודה, למרות מה שכתבתי ברשומה, תמיד נחמד לקבל ביקורות טובות (במיוחד מקוראות…), והן מדרבנות אותי לכתוב, עצלן שכמוני. מי אני? שאלה טובה. איזו מין תשובה את מחפשת? מה אני עושה? איפה אני גר, בן כמה אני? אני לא מסתיר דבר. העובדה שאני משתמש בקיצור "של" לשם המולד והלא סקסי שלי "שלומי" לא הופכת אותי לפנטום האופרה. את מוזמנת לשאול כל שאלה.

    לליאור
    כן, זאת מי שאתה חושב, בשר מבשרך. אגב, רשומה זו נכתבה לפני למעלה משנה, ולכן כל הפרטים הרלוונטיים מעודכנים לאז, אך כמובן שהאמירה העקרונית חד היא.

  5. אלאן דור Says:

    יוצרים אף פעם לא אוהבים את היצירה שלהם, אבל אני אוהב את הכתיבה שלך.

  6. הצעיר ממחלקה 3 Says:

    פוסט נחמד מאוד (שגם כתוב יפה מאוד).

    עצה מידיד: הן לעולם לא תערכנה את הכתיבה שלנו. בעיניהן זה עוד משהו מיותר שנע בין חוסר בגרות לחוסר בשלות. הן רוצות כסף, ילדים ועבודה מסודרת. כל השאר זה חרטה!

    ודרך אגב, אני לוקח לעצמי חלק מהקרדיט על שהעליתי אצלך את הצורך לחזור לכתיבת הספר…תראה מה עשר דקות של הליכת בוקר מהש.ג לבסיס יכולות לעשות לבנאדם…

  7. adar Says:

    יופי.
    למה בן הזוג לא יוכל אף פעם להתפעם מיצירותנו?
    נראה לי שזה חלק מהתחרות הסמויה בינינו: אני אוהבת אותך כי אתה מוכשר, אבל לא מוכנה להיות מעריצה שלך. גם אני מוכשרת. ובכלל, אתה אף פעם לא מפרגן לי אז שלא יהיו לך ציפיות.

  8. זיו Says:

    ספר שני? הוא כבר יצא ואני לא ידעתי. מתי? מה שמו? יהיו גם איורים פרי עטך?
    ואולי בהזדמנות זו אפשר לשאול איך אפשר להשיג את הספר הראשון. חנויות הספרים שמעיזות לקרוא לעצמן "המובחרות" לא מחזיקות אותו.

  9. של ברמן Says:

    זיו, אלוהים, חלפו שנים. (אני מזהה את שמך המלא מהמייל שרק אני יכול לראות…)

    הספר השני חי וקיים, אך איש לא יודע מתי הוא יראה אור. אני מבטיח כמובן לעדכן את כולם כאן ובאתר השני ואיפה שרק אוכל כשהוא יצא. אם זה ייקח עוד זמן אולי פשוט אתעצבן ואעשה מעשה רדיוהד ואשים אותו במלואו ברשת. אין איורים פרי עיטי, לא נגעתי במכחול או בעיפרון לציור כבר שנים.
    הספר הראשון בהחלט בר השגה, ואף נמכר בקצב איטי אך יציב, כפי שמבשרים לי הצ'קים שאני מקבל מההפצה מעת לעת (אפשר להרגע, לא מדובר במיליונים). נסה לבקש שיזמינו לך אותו בסטימצקי או בצומת ספרים, או שתזמין אותו מעל גלי הרשת למשל כאן:
    http://www.academon.co.il/details.asp?id=000960096003
    או כאן:
    http://www.dbook2.co.il/product.asp?pf_id=000960096003&category_id=0
    בהצלחה, ואם יש עוד בעיות, כתוב לי!

  10. זיו Says:

    בהחלט חלפו שנים. מעניין שלבלוג שלך הגעתי דרך האתר, ולאתר דרך חיפוש אינטנסיבי (או אובססיבי?) של עוד תוכן בעברית על אייקידו. אתה עוד מתאמן?
    אני קורא סמוי כאן מזמן לזמן אבל כנראה עצלן מדי לתגובות. אהבתי מאוד את הרשימה על איטליה, שפורסמה ממש ערב נסיעתי שלי לשם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: