בגנות הכפשת ה"פוליטיקה" כשלעצמה

זה לא סוד שפוליטיקה הפכה בארץ למילה גסה. היא כל כך גסה עד שהיא הופכת לכלי נשק יעיל בהרבה ויכוחים, לאות קין, לשלט "בעט בי" שהיריבים מנסים להדביק זה לגבו של זה. וכמו שפירסיג אמר אודות מילה אחרת, אני חש שנעשה למילה זו עוול והיא זקוקה לידיד.
היום בבוקר התבשרנו על סירוב פקודה של קבוצת חיילים בגדוד דוכיפת, שהתנגדו לסייע ולו בעקיפין לפעולת פינוי/גירוש (עניין בחירת המילים הוא הלב של המאמר הזה, אי אפשר להמעיט בחשיבותו) שתי משפחות יהודיות בחברון. הוריהם של החיילים מחו ונשכבו תחת גלגלי האוטובוסים שנשאו את בניהם, וקבוצה של רבנים וחברי כנסת מהימין הצטרפו למקהלת ה"מבינים" ה"מזדהים", ואף ה"תומכים". אחד הטיעונים שנשמעו, בין השאר על ידי חבר הכנסת צבי הנדל מהאיחוד הלאומי הוא שחיילי הצבא לא התגייסו כדי לבצע החלטות "פוליטיות", וכמו כן כי זו פעולת שיטור שצריכה להיות מוטלת על המשטרה ולא על צבא העם הנאצל, שלא צריך לכלות את זמנו בשכאלה ולהתכונן למלחמה "אמיתית".
כן. זה כמובן נכון, הבעיה היא שכל החלטה או אי-החלטה בהקשר הזה היא פעולה פוליטית. גם לא לפנות את המתנחלים זו החלטה פוליטית, גם לשלוח חיילים לשמור על התנחלות מבודדת היא החלטה פוליטית, וגם לצאת למלחמה "אמיתית" היא החלטה פוליטית. ובאשר לטיעון שהמתנחלים לא רוצים שהצבא יעסוק בשיטור? תעשו לי טובה. חבל לבזבז אפילו פיקסלים של אותיות על מנת להשיב לטיעון המופלא הזה.
נחזור למילה המסכנה פוליטיקה, שנחבטת הלוך ושוב, מוטחת כל פעם בצד זה או אחר, ומושלכת על ידי הכול שמפחדים שתדבוק בהם כשלפוחיות מגיפה שירחיקו את הציבור.
מהי בסך הכול "פוליטיקה"? פוליטיקה היא ענייני הפוליס, כלומר העיר או המדינה ביוונית, פולי מלשון ריבוי, כלומר ציבור. כל החלטה ציבורית או מדינית היא בעצם החלטה פוליטית. אך הצבע והריח של המילים שונה בתכלית. "החלטה מדינית" מדיפה ניחוח של פעמי היסטוריה, של לחיצות ידיים כנות ודגלים מתנפנפים בשלל צבעים, החלטה "פוליטית" מבאישה מעיסקאות לא כשרות, תרגילים מסריחים הנרקמים במזנונים, קריצות עין וחבילות כסף עבות מכדי להיות חוקיות. כן, אבל למען האמת, מדובר בדיוק באותו הדבר. החלטה מדינית או פוליטית יכולה להיות חכמה או טיפשית, חוקית או נפשעת, אבל בכל מקרה מדובר בענייני הפוליס, כלומר המדינה והציבור. האשליה הדמגוגית כאילו יש בכלל עניין ציבורי שהוא "מקצועי" בלבד, היא לא רק מוטעית אלא מסוכנת. הדרגים המקצועיים יכולים לייעץ או לבצע, אם בעניינים צבאיים או חינוכייים או עניינים של איכות הסביבה, אבל עצם ההחלטות והאחריות עליהן מוטלות על השלטון, במסגרת החוק והאיזונים בין הרשויות. מאוד אופנתי לשנוא פוליטיקאים, אבל הפוליטיקה (כלומר ה"מדינה", על כל ענייניה, ולשיטתנו, הדמוקרטיה), על כל מגרעותיה, היא חשובה הרבה יותר ממה שהיא נראית, ובמקום שהיא נגמרת, או במקום שמתעלמים ממנה, מתחיל משהו אחר, והמשהו הזה הוא לא נחמד בכלל, והוא מריח מספרים שרופים, והוא מוחשך מצילם של עמודי תלייה.
החלק של חברון בו התנחלו המשפחות עדיין נמצא תחת משטר צבאי. כאשר הדבר משרת את המתנחלים (כי אפשר לעצור בקלות פורעים ערביים או להטיל עליהם עוצר), אז זה בסדר, אבל כשההחלטות נוטות לרעתם, הם מתחילים לצווח ככרוכיה מוכת קדחת משיחית, וקובלים על כך שמביאים עליהם את הצבא ולא את המשטרה. אם כבר, אפשר לשאול לגבי סמכויותיה של המשטרה במקום שנמצא תחת ממשל צבאי. כמובן שהיא כפופה לחלוטין לצבא.
אפשר להתווכח על החוכמה שמאחורי ההחלטה, אפשר לדבר על הצדקת קיום הישוב היהודי בתוך חברון. אפשר להביא טיעונים מוסריים לכאן ולכאן, להתווכח על אופייה וגבולותיה הרצויים של המדינה, אפשר אפילו לזעוק ולמחות, אבל יהיה נחמד אם הדיון הזה יתקיים במסגרת המציאות. אין מה לעשות. גם דמוקרטיה אינה אלא גרסא מעודנת של מאבק בין קבוצות שמנסות לחיות ביחד תחת איזשהו מכנה משותף, מכנה משותף שהולך ומתעמעם, למצער, במדינתנו הקטנה. פירוק הצבא לפלנגות שנוהות אחרי מנהיגים שונים ינחית את המהלומה הסופית על מכנה משותף שביר זה. וכשלא יהיה צבא מסודר, נראה את היהודים מחזיקים מעמד בחברון יותר מחמש דקות. (ואנחנו, במרכז, קצת אחריהם, כמובן).

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: