עלה בדעתי (6)

עלה בדעתי שאם אצטרך לענות בכנות על השאלה מה אעשה אם אתבשר שנגזר עליי לחיות רק עוד יום/שבוע/שנה, אז כנראה שהתשובה היא שאנצל כל רגע מאותו יום/שבוע/שנה על מנת להילחם ברוע הגזירה ולקנות עוד זמן בגלגול הזה.

מודעות פרסומת

4 תגובות to “עלה בדעתי (6)”

  1. און דה רקורד Says:

    זה מזכיר לי קצת כששואלים ילד איזו משאלה יבקש מפיית השיניים, או מסתם שד שיפגוש יום אחד ברחוב, ותשובתו היא: "שיהיו לי אינסוף משאלות"

  2. הילל Says:

    גם לי עלתה אותה מחשבה כמו און דה רקורד, ולכן המחשבה הזו היא סתם התחכמות בעיני.

  3. של ברמן Says:

    ניסיתי להביע משהו שונה, כנראה שלא ממש הצלחתי, לפחות במקרה שלכם, להעביר את המסר. ההרגשה שלי היא ההרגשה שלהמשכיות החיים יש משמעות כשלעצמה. אני לא חושב שהידיעה שחיי עומדים להיגמר הייתה משחררת אותי, והייתי משתולל והייתי עושה מה שאני רוצה. אני חושב שידיעה כזו הייתה משתקת ולא הייתי יכול לעשות כלום מלבד לנסות להפוך את רוע הגזירה. הסוף הקרב היה הופך לטבור כל עולמי. אפשר לראות תופעות דומות אצל חולים סופניים, שאוספים את עצמם מחודש לחודש כדי להמשיך ולחיות. מי באמת יכול להיות אותנטי? מי יכול להשלים עם המוות?

  4. און דה רקורד Says:

    דווקא המסר ברור. איך שאני מבינה זאת, כל התשוקות (גם הילדותיות ביותר, מינד יו הלל) הן רדוקטיביות למניע אחד- התשוקה לחזור שוב ושוב על אותה פעולה, על אותו המצב, לא להשתנות, לא לעבור טראנספורמציה. לבקש עוד מאותו דבר (ולא משנה איזה אותו דבר זה יהיה) היא תופעה שבעיני מגלמת את היסוד ההישרדותי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: