על הטריוויאליזציה של הידע

גילוי נאות: השתתפתי פעם בשעשועון טריוויה טלוויזיוני. הייתי ב"מי רוצה להיות מיליונר", שנראה כנושא את הסיכוי הרב ביותר לכסף גדול באותה שעה (זה היה לפני שש? שבע שנים?). הייתי שותף להיסטריה שאחזה בכל מי שהחזיק מעצמו ידען זוטר ומעלה ממה שנראה ככסף הקל ביותר אי פעם. איך בדיוק הכנסתי את עצמי לשם, זה סיפור ארוך שאולי אדבר עליו אולי בפוסט אחר, רק אגיד שמדובר בשיטה צינית וכמעט מדעית כמה חברים יכולים לעזור זה לזה להיכנס. זו לא רמאות. זו הייתה, לפחות אז, השיטה המקובלת. כמובן שמה שאני הולך לדבר עליו בפוסט הזה אין לו קשר לעובדה שניסיתי את מזלי, כי כמו שאמרתי כבר אז (בראיון קצר שהענקתי לתכנית "תיק תקשורת" שצולמה אודות התופעה, בזמן ששהיתי בכור המצרף של המועמדים לפני העלייה לתכנית): "זה הכול אודות הכסף". אני לא קניתי כבר אז את כל ההצהרות הצבועות והספורטיביות לכאורה של המועמדים שתמיד אמרו למצלמה בחיוך עצבני: "זה רק משחק". "זאת מלחמה" אני אמרתי למצלמת "תיק תקשורת" בפה מלא. "אנחנו פה בשביל הכסף".22605-18.jpg
וזה נכון. אני אומר את זה גם היום. זה לא נכון לכל שעשועוני הטריוויה. "מלך הטריוויה" ו"מקבילית המוחות" היו שעשועונים אינטליגנטיים, וכמות השאלות הנשאלת בהם מספקת הרבה יותר עניין לחובב טריוויה כמוני. ואיפה הם היום? בפח הזבל של הרייטינג הנמוך. יותר מדי שאלות, פחות מדי כסף. כמובן, שכמתחרה טעמי היה שונה מאשר כצופה. הרבה כסף, מעט שאלות, זה היה המוטו שלי שם.
אז מה קרה? אני אחסוך לכם את המתח, לא זכיתי בכלום. לא הצלחתי לעלות מהעשירייה הפותחת כי איזה קלוץ סידר את מלכי ישראל לפי הסדר מילישנייה יותר מהר ממני, והסתלק עם כמה עשרות אלפי שקלים. זזזזזזזזזזז נגמרה התכנית, הביתה. למעשה, ההופעה האמיתית שלי הייתה כחבר מצטלם.
חברתי דאז כן הצליחה לעלות מהעשירייה הפותחת, אך הפכה למפורסמת לאחר שנזקקה לגלגל הצלה מהקהל בשאלת החימום הראשונה. הבלבול, הלחץ, וגם ערפול מה בניסוח השאלה גרמו לעשות מה שנראה כמעשה מביש, אך תחת כובד המשימה מה שגם היה המעשה הנכון. זכרו: המטרה היא הכסף ולא הכבוד. אם אתה לא בטוח, עשה ככל יכולתך להתקדם, גם אם זה קצת משפיל. בסופו של דבר היא הצליחה להתקדם לא רע, אך נפלה לרף אלף השקלים משאלה לא כל כך קלה, שהנפילה בה הייתה יכולה להתקבל בהבנה.
אז בסופו של דבר נותרנו עם סכום סמלי למדי, יחסית להשפלה שספגנו. החלו להצביע עלינו בכל מני מקומות ולגחך. כל מיני חכמים גדולים שממשכן כורסתם הרגועה בבית יכלו ללעוג למי שנראתה להם כאילו היא מתנשאת עליהם בעצם קיומה (שני תארים שניים, אחד במתמטיקה אחד בבלשנות, דוברת כמעט שתיים עשרה שפות), חגגו את ניצחונם. אכן, יום הדין הגיע, והענווים ירשו את הארץ. אנחנו נשארנו בלי הכסף ובלי הכבוד. עברו כבר כמה שנים, ומאז אני והיא נפרדנו פרידה די מכוערת, ויכול הייתי בקלות להצטרף למקהלת המלעיזים. אני יכול להגיד עליה הרבה דברים, אך בנושא הזה היושר האינטלקטואלי שלי לא מניח לי, ואני ממשיך להגן ולסנגר עליה גם בפני חבריי שמרשים לעצמם היום ללעוג לענק שקרס והושפל, ומרקדים סביבה בשמחה.
ולמרות כל זאת, אני אומר את הדברים הבאים לא מתוך שום רגש של נקמנות בתכנית. את מה שאומר עכשיו סברתי גם אז, אבל בכל זאת חשבתי שאוכל לסחוט כמה גרושים ממפלצת הרייטינג המתועבת הזאת. אדרבא: זאת תהיה מצווה.
העניין הוא כזה: שעשועוני הטריוויה, במיוחד אלה עם מעט שאלות והרבה כסף (כלומר הפופולאריים), הם בסופו של דבר הגרלות בתחפושת. חשבתם פעם למה מחלבות הכסף הללו לא מפוצצות בפרופסורים ודוקטורים למיניהם? זה בגלל שיש להם שכל, והם יודעים שהיתרון שלהם על אחד האדם במרוץ המטורף הזה הוא כמעט זניח. רובם יודעים, כנראה, שלמרות המצלצלים המנצנצים, התוחלת (היחס בין ההשקעה לסכום הזכייה הצפוי כפול הסיכוי לזכות בו), היא נמוכה בערך כמו בהגרלת הלוטו.
השאלות, ברוב השעשועונים הללו, מסודרות מהקל אל הקשה. השאלות הקלות מבוססות בד"כ על עובדות שהן נחלתו של ציבור גדול יותר. ככל שהרמה עולה, השאלות הופכות אזוטריות יותר ויותר, ומבוססות על ידיעות שהן נחלתם של פחות ופחות אנשים. אך הבעיה שלא מדובר בפירמידה מתכנסת, או במעגלי ידע קונצנטריים. תחומי הידע רק מתפרסים עוד ועוד ככל שהשאלות הופכות אזוטריות יותר. הסיכוי של מתחרה לענות על שאלה הוא פשוט הסיכוי שהוא חבר בקבוצה הספציפית שיודעת את השאלה הזו, שנתקלה בעובדה הזו. כל שאלה היא הגרלה, והמסע דרך ההגרלות האלה הוא מכפלת הסיכויים, שכאמור, הולכים ופוחתים, ומצניחים את הסיכוי לזכות. רוחב אופקים הופך להיות כמעט זניח ביחס למרחב העובדות ממנו יכולות להישלף השאלות. כך גם שימוש מושכל בגלגלי הצלה, יכולת שליפה יעילה מהזיכרון, או יכולת אלימינציה, כי הכול הופך בסופו של דבר להגרלה, וכל זאת, מבלי להביא בחשבון את דרך החתחתים שצריך לעבור כדי להגיע למעמד של מתחרה בתכנית כזו.
איפה הבעיה, אם כן?
ראשית, התכניות יוצרות מושג מעוות של מהות הידע ומעמדו. השימוש תמיד יהיה בעובדות חדות, חלקות, בלתי שנויות במחלוקת, שהתשובה עליהם ברורה. דבר שני, וחמור מכך, הוא מצג מעוות לגמרי לגבי הערך של עובדות שונות. שאלות אזוטריות יותר שוות יותר כסף, אך אין לכך כל קשר לערך התרבותי שלהן. למשל, מבחינת התכנית, אין הבדל בין השאלה מי היה אלוף העולם בטניס בשנת 1970, לעומת השאלה: "מי אמר על מי ש'העיר אותו מתרדמתו הדוגמאטית'?" אם שתי השאלות הן נחלת הידיעה של קבוצות דומות בגודלן, הסיכוי שמתחרה יידע אותן זהה, ולכן יהיו שוות אותו סכום כסף, למרות שמשקלן הסגולי התרבותי שונה לחלוטין. מה שנראה כשעשועון אינטליגנטי, כי הוא עוסק ב"ידע" הוא למעשה הגרלה בלתי חינוכית בעליל שמזיקה יותר משהיא מועילה. אידיאל הידען מועלה על נס, כאילו מה שקידם עד היום את האנושות עד היום תרבותית ומדעית, הוא אוסף של אוטיסטים עם תסמונת סאבאנט שיודעים לצטט עובדות כאחרון מנועי החיפוש, אך בלי טיפת הבנה לגבי מגמות, תהליכים, קשרים, משמעויות. זו אותה תמונה מעוותת של ציבור שחושב שמתמטיקאי גדול הוא מי שיודע להכפיל בראשו מספרים בני ארבע ספרות חיש מהר. אולי לא יכול כל הציבור כולו להפוך בן לילה לאוסף ש אינטלקטואלים גבוהי מצח, אך מעט כבוד כלפי אינטלקט אמיתי, כלפי תרבות, עומק, שבריר של ניצוץ מההישגים הגדולים של הציוויליזציה שאנחנו נהנים מפירותיה יום יום יכול היה להיות מטופח, אך כמובן, זה לא מביא מספיק צופים. במקום זאת, בטטות הכורסא הנבערים יכולים לשבת, ובין נגיסה אחת למשנה לגחך נוכח המתחרה האומלל שנכשל כעת, וללעוג לתואר האקדמי שלו שלא עזר לו לדעת מי הייתה מחזיקת גביע המדינה בכדורגל שנה שעברה או מי החבר האחרון של נינט. כמובן שכל אירוע כזה משמח את בטטת הכורסא כי הוא מאשש שוב ושוב את התיאוריה העצלנית והנוחה שלו שלהשכלה אין משמעות, כי ביקום המעוות של "מי רוצה להיות מיליונר" עקרת בית או בעל מכולת יכולים לעיתים קרובות להביס פרופסורים או משוררים מקוריים או סתם אנשים בעלי מחשבה עמוקה, וכמובן שהכול נמדד בסופו של דבר בכסף.
ויש צד שני למטבע, צד בו חוטאים גם משכילים רבים, איש איש בתחומו. אנשים לא מבינים עד מה עצום ורב הוא אוקיאנוס הטריוויה, ועד כמה מלחיץ המעמד, ולכן אין שום דבר אחד שמישהו לא יידע שיצדיק חריצת דינו כבור ועם הארץ. אני כבר מכיר את זה, תאמינו לי. "אני לא מבין איך זה יכול להיות" אני יכול לשמוע את זה מהדהד בראשי. "כל בן תרבות חייב לדעת את זה". אז זהו, ש"זה" הוא דברים שונים אצל אנשים שונים. אצל חלק זה הכוכב הראשי של סרט מפורסם, אצל מישהו אחר זה דמות מרכזית בתנ"ך. בכל המקרים, המבקר בטוח שידיעת עובדה כזו או אחרת היא ערובה להיות מישהו בן תרבות, בודאי כזה שרוצה לקרוא לעצמו משכיל. אין לכעוס על מי שלא יודע איפה זה קיבוץ כברי ("הצעירים האלה כבר לא מכירים את הארץ…") או ללעוג למי שלא יודע עם איזה כפתורים מאתחלים את המחשב ("הזקנים האלה לא מחוברים לכלום…").
ואפילו עוד לא התחלנו לדבר על ההבדלים תרבותיים שהופכים את מרחב היררכיות הידע לפרקטל בגיאומטריה לא אאוקלידית (האם עולה חדש מרוסיה יכול לדעת פרטים מתוכניות הילדות של החינוכית? האם ערבי ישראלי צריך לדעת מה הוא ה"מה נשתנה" הראשון בליל הסדר, שאלה שהיא טריוויאלית כמעט לכל יהודי?). לכן, ההגרלה אינה רק בשאלות שעלו לך בגורל, אלא היא נמשכת אחורה בזמן, היא ההגרלה של היכן ולמי נולדת, איפה למדת ולאיזה גירויים נחשפת בצעירותך. הגרלה אחת גדולה.
אך כמו בקזינו, מארגן ההגרלות תמיד מנצח, ולמעט מתחרה אקראי פה ושם שמסתלק עם סכום כסף כזה או אחר, המפסידים הם תמיד, כולנו.

מודעות פרסומת

4 תגובות to “על הטריוויאליזציה של הידע”

  1. הילל Says:

    פוסט חביב, אבל אני לא מסכים. אני באמת הייתי הולך לתכנית בשביל האתגר, ולא בשביל הכסף. אני פשוט אוהב טריוויה, וזו דרך נחמדה להיבחן עליה. אם אתה רוצה, יש פורום חביב של חובבי טריוויה בשם ארץ פו"ח:
    http://forums.ort.org.il/scripts/forum.asp?forum=165
    האם אני חושב שטריוויה היא הוכחה לכך שאני חכם? לא. טריוויה כשמה כן היא, טריוויאלית וחסרת חשיבות. אני עוסק בטריוויה בתור תחביב, ולא כהוכחה לחוכמתי.

    ושני ניטפוקים:
    "שפלי הרוח ירשו ארץ" זה תרגום כפול משעשע. המקור הוא כמובן "וענווים ירשו ארץ" (תהילים לז, יא; ואם נודה על המקור המפורסם יותר: מתי ה, ה)
    עד כמה שידוע לי, קאנט לא כתב על תרדמתו הדוגמטית אל יום, אלא על יום. (גוף שלישי ולא שני)

  2. של ברמן Says:

    תודה. התיקונים התקבלו ויתוקנו, אני מתנצל על אי דיוקים שנפלו בחיפזון הכתיבה והפרסום – מחטאי הזמן.

    לגבי ההערות האחרות: גם אני אוהב טריוויה, והייתי שמח ללכת לתכנית טריוויה אמיתית, עם הרבה שאלות, כמו אלו שהזכרתי (למשל מלך הטריוויה), אך הן כבר לא קיימות. נשארו תכניות עם מעט שאלות, הרבה כסף, והמון פרסומות. הכסף הגדול גם סותם לגמרי את הגישה לידענים אמיתיים שיפגינו את כישוריהם, כמוך, אולי.
    אך מעבר לזה, לא כולם מתייחסים לעניין בקלילות כמוך. הפופולריות העצומה של התכניות הללו מייצרת תפיסת עולם לאנשים פחות מגובשים ממך, ונגד תפיסת העולם הזו אני יוצא, כי אני חושב שהיא מקלקלת את ההתייחסות לידע וחכמה אמיתיים, ומזינה בורות ועצלות.

  3. ליאור Says:

    אולי 20 פעם התקשרתי לטלמסר של התוכנית הזאת, ואף פעם לא נבחרתי. אבל עכשיו, אחרי שקראתי את הניתוח הזה, אולי לא הפסדתי הרבה 🙂
    "מי רוצה להיות מיליונר" הפסיקה בשלב מסויים לעניין. העובדה שהיא לא משודרת בשידור חי הורסת את המתח וכל שנותר לראות היה אם המתחרה יקח 32 אלף או 64 אלף. כן, זה הכל בשביל הכסף, כיאה לערוץ מסחרי. אל תשכח ש"מלך הטריוויה" שודרה בכבלים (ג'פרדי, שרצה אגב עד היום באמריקה. אגב, לא יודע כמה מרוויחים שם…) ו"מקבילית המוחות", אולי משחק הטריוויה הטהור ביותר, היתה בערוץ הממלכתי. שני הערוצים האלה לא יכולים לתת עשרות אלפי שקלים כפרסים, ועדיין אנשים באו להתחרות. אבל "מיליונר" משכה את כולם אליה בגלל הפרס והותירה את האחרות מאחור… ואם כבר מלך הטריוויה, האם אתה באמת רואה הבדל עצום בין השאלות הקיקיוניות של מיליונר ובין קטגוריות תמוהות כגון "מקררים מפורסמים" או "מילים שמתחילות באהלן"?
    ולא הזכרת את "הכספת", שהשאלות של "מיליונר" נראות כמו מבחן גמר בהארוורד לעומתה ו"החוליה החלשה" הבלתי נסבלת והצינית. אכן, עולם עשיר…

    אגב, כמעט שברת אותי עם המשפט "ואפילו עוד (לא) התחלנו לדבר על ההבדלים תרבותיים שהופכים את מרחב היררכיות הידע לפרקטל בגיאומטריה לא אאוקלידית". הכצעקתה??

  4. efratw Says:

    הנקודה על מעגלי ידע מקבילים תפסה לי את העין. בהקשר הזה מעניין להשוות אופי והצלחה של שעשועוני ידע מהזן החדש בין ארצות עם קבוצות אוכלוסיה רבות ושונות (כמו בישראל) לבין ארצות בהן האוכלוסיה הומוגנית. כאן ניתן למצוא שאלות שיהיו קלות מאוד לאוכלוסיות מסוימות (דתיים יהודים או מוסלמים, או עולים מברה"מ לשעבר) וקשות לאחרות. זה משרת את האפקט של ה'איך הוא לא יודע את זה' של בטטת הכורסא וגם את האפקט של ההגרלה הקשה- מה הסיכויים שהמתמודד גם רוסי, גם דתי וגם אוהב כדורסל. בארצות בהן האוכלוסיה הומוגנית יותר בטח יותר קשה למצוא שאלות שיהיו מאוד קלות לחלק מהאוכלוסיה ומאוד קשות לאחרים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: