פרשת קצב – האמת?

"לאחר שהוצאת מכלל חשבון את הבלתי אפשרי, הרי מה שנותר, בלתי סביר ככל שיהיה, הוא האמת"
(שרלוק הולמס)

כמו שכבר אמרתי, אינני יודע את האמת.
אבל בכל זאת שואלים אותי את השאלה – למי אתה מאמין? "מאמין" זה עניין של רגש, ותלוי בגורמים רבים. לו הייתי מעורב בפרשה, לו הייתי שופט או אפילו עיתונאי מעיתון רשמי לא הייתי כותב את מה שאני כותב עכשיו. אין לי שום ביטחון באמיתות התיאוריה, אבל הסיפור שגיבשתי כאן הוא הדבר הקרוב ביותר למשהו קוהרנטי שאפשר לאמץ ע"פ כל מה שאנחנו יכולים להחשיב בתור עובדה, מבלי לאמץ את עיקרון העולמות המרובים.
ובכן, למי אני מאמין? למען האמת, אני מאמין למזוז. בשנתיים האחרונות הוא הוכיח שהוא פועל במקצועיות וללא מורא, ולכן רבים רואים עכשיו במה שהם רואים כנפילתו, כקש האחרון על דבשת השחיתות. אני לא סבור כך. אני חושב שעדיין עלינו לדבוק במזוז, שמזכיר לי לעיתים את לוחם הצדק חסר הפשרות "מקוי" בסדרה "חוק וסדר": ארכיטיפ של איש הגון, מודל של תובע אמיץ ומקצוען.
אם כן, אם אנחנו מאמינים למזוז, איזה מן סיפור מצטייר לנגד עינינו?
כנראה שהעדות של א' באמת בעייתית. כנראה שהעדויות של מקרי ההטרדה הקודמים (אך הקלים), הם אכן מוצקים. אחרת פלדמן את ציון אמיר היו מטאטאים גם אותם, אתם יכולים להיות בטוחים. לעומת זאת, מהסיפור של א' לא נותרה אפילו הטרדונת, ואתם יכולים לסמוך על מזוז שהוא היה מכניס כל מה שהיה יכול לתוך כתב האישום, אם היה מתאפשר לו. הוא ידע שמהלכו הנוכחי יביא עליו ביקורת, אבל זה כאין וכאפס לעומת מה שיקרה אם יהיה זיכוי מהאישומים העיקריים אם הוא יביא את זה למשפט. ומה אנחנו עוד יודעים: כנראה שבאמת יש עדות מוצקה על כך שלא' היה איזשהו קשר עם הנשיא.
מאוסף העובדות הללו אפשר להשתדל לצייר סיפור שלוקח את כל העובדות בחשבון, תוך ניסיון לנפות את הערפל והדיסאינפורמציה של שני הצדדים. ואם נפנה לשאלה הבוערת, מי אומר את האמת, א' או קצב, התשובה היא:
שניהם משקרים.
הסיפור המוצע הוא כזה:
א' הגיע לעבוד בבית הנשיא. הנשיא החל להטריד אותה, אך כנראה לא באופן חמור (עד כאן הנשיא משקר, א' דוברת אמת). אך א' ניצלה את הנשיא לצורך קידום, והתפתחה ביניהם איזו מערכת יחסים מעוותת (שניהם משקרים). א' קודמה, אבל מאיזושהי סיבה, החליטה לסיים את העסק, והנשיא כעס. יכול להיות שהיא באמת ניסתה לברוח והייתה במצב קשה של האשמה עצמית (דוברת אמת), או אולי שעשתה את הדברים בקור רוח (משקרת), אבל היא הגיע למצב שניסתה לסחוט את הנשיא (כאן זה מתיישב עם העובדה שהפרשה נחשפה כאשר קצב פנה אל היועץ המשפטי לדווח על ניסיון סחיטה, וזו עובדה).
בכל מקרה, נוכח הסחיטה, קצב אמר שזו מילה נגד מילה, אבל א' הצליחה למצוא מקרים של הטרדה בעבר (אודותם הנשיא שיקר), היא ידעה שתמצא כאלה כי כבר הכירה את הטיפוס. היא אמרה לו שאם יסרב לה (וכנראה מדובר בסכומים גדולים, או טובות שהיו כבר מעבר ליכולתו של הנשיא), היא תפוצץ את כל העסק וגם העדויות הקודמות יזרמו. הנשיא חשב שייצא מזה, ופנה להתלונן כנגדה, אבל אז הפרשה התפוצצה וא' מימשה את האיום. מאז יש ביניהם בעצם מלחמת גרסאות, כשא' ניפחה עוד ועוד את סיפור ההתעללות, וקצב היתמם לחלוטין, הכחיש גם את מקרי ההטרדה הקלים, וגם כל קשר עם א', תקין או שלא תקין. מכאן, שניהם משקרים, מנסים להפיל זה את זה על חשבון משלם המיסים ויוקרתה של מדינת ישראל.
משתנה מרכזי בסיפור הנ"ל הוא מניעיה של א'. האם פעלה לבד, או שמאחוריה היו גורמים אחרים שהניעו אותה, לצורך נקמה או סחיטה של הנשיא (בעניין חנינות, למשל). ואולי הקונספירציה הולכת אפילו רחוק יותר, וכל הפארסה הזו תוזמרה כדי להפיל את מני מזוז עצמו. אך כדי ליישב את המשתנים הללו, יד לנו מעט מדי אינפורמציה. גם הסיפור שסיפרתי עומד על כרעי תרנגולת, אבל כרגע זה הסיפור היחידי שאני מצליח לספר לעצמי שמתיישב עם כל העובדות. אף אחד לא יוצא ממנו טוב חוץ מהאדם המבוקר ביותר היום: מזוז, שבאורח פלא הצליח לברור את המוץ מן התבן, ולהביא לידי כתב אישום רק את העברות האמיתיות – בהנחה שהסיפור אמיתי, כמובן.

מודעות פרסומת

6 תגובות to “פרשת קצב – האמת?”

  1. מרגוליס Says:

    פעם אחר פעם המציאות מראה שהיא רשומון ולא "אמת"…
    הסיפור הזה כל כך מבלבל שהגירסה שלך נראית סוג של הטוב שבכל הסיפורים האפשריים. אבל אני לא מאמין גדול בקונפירציות, אם כבר יותר בפסיכולוגיזציות (כלומר, א' מאמינה לעצמה, היא שיכנעה את עצמה בסיפור שלה, גם אם הוא לא מדוייק. (לא שאפשר לדעת אם הוא מדוייק או לא)).
    אני רק לא מבין למה יש כזו התקפה על מזוז. או יותר נכון מבין, אבל לא מעכל. זו בדיוק אותה תופעה של עריפת הראשים של מלחמת לבנון השניה. מין תגובה אלימה ופשטנית שכזו שמתעלמת מכל סוג של מורכבות.

  2. רחביה ברמן Says:

    אבל כל הסיפורים האלה, על המתנות והקשר האפשרי ביניהם, היו ידועים גם בעת פרסום הטיוטה.

  3. חזי Says:

    כתבת בטעות:

    (כאן זה מתיישב עם העובדה שהפרשה נחשפה כאשר קצב פנה אל הנשיא לדווח על ניסיון סחיטה, וזו עובדה).

  4. של ברמן Says:

    תוקן – תודה.

  5. הבמאי. Says:

    בהמשך למה שאמר מרגוליס:

    אני רק לא מבין למה יש כזו התקפה על מזוז. או יותר נכון מבין, אבל לא מעכל. זו בדיוק אותה תופעה של עריפת הראשים של מלחמת לבנון השניה. מין תגובה אלימה ופשטנית שכזו שמתעלמת מכל סוג של מורכבות.

    מעניין לזכור שמדובר באותו מנחם (מני) מזוז שרק לפני שנה, פחות או יותר, נישא על זרי דפנה כאשר פנה אל עיתונאים מעל אותה במה עליה עמד ביום חמישי בערב ושאל "ומה אם ה' הייתה בתכם, עיתונאים יקרים שלי, האם גם אז הייתם מגינים על רמון בכזה חירוף נפש?"

    החיים לא תמיד מסתדרים עם הציפיות שלנו. ילדים, כאשר הם נתקלים בתופעה הזו, נוהגים להרים קול ולזרוק ידיים לאוויר. מבוגרים אמורים לפחות לדעת שלא תמיד הכל הולך כמו שתכננו.

  6. ארז Says:

    מזוז אולי אמיץ, אבל בתור 'המשפטן של המדינה' הייתי מצפה להבין ממנו דבר או שניים בקשר לסוגיית התיישנות עבירות. כנראה, שגם כאן הפיאסקו התחיל בפרטאצ' – אף אחד לא בדק את חוות הדעת של המתמחה הג'ינג'י בדבר התיישנות העבירות – ומזוז הגיש טיוטת כתב אישום חסרת בסיס.

    זאת ועודדדדדדדד, הפרשה חשפה לציבור סוד מכוער וידוע: במדינת ישראל כמעט ולא מתקיימים משפטים פליליים. שכן, רוב התיקים נסגרים, הלכה למעשה, במסגרת סחר מכר שבינו לבין צדק או משפט אין ולא כלום.

    כך, כשיטה (המגובה בנהלים וחקיקה), הפרקליטות נוהגת כאחרון התגרנים בשוק ו- 'ממנפת' (איזו מילה מכוערת) (דהיינו: מנפחת) כתבי אישום, בעבירות חסרות בסיס, והסנגורים -מוכנים 'להתפשר' תמורת מחיקת הסעיפים המופרכים מכתב האישום.

    הדבר אף חמור יותר, שכן בתי המשפט נוהגים לרמוז לנאשמים במועד הקראת כתב האישום, כי הגעה להסדר טיעון תטיב עמם, מאחר והסכמה כזאת משמעה שבית המשפט מסכים למנות לנאשם סנגור מהסנגוריה הציבורית.

    נדמה שהכיעור מדבר בעד עצמו.

    ברם, לכיעור יש פן נוסף. מיעוט הדיונים המתקיימים לגופו של עניין מביא לקלישותה של המערכת: הפרקליטות מיומנת פחות ופחות בניהול אמיתי של תיקי תביעה (כגון, המיומנות הפשוטה לבדוק התיישנות אישומים); הסנגורים הופכים להיות 'סוגרי עסקאות' ומאבדים מיומנויות הכרחיות; המשטרה מתרגלת לכך, שאף אחד לא בודק את מימצאיה בדיקה של ממש ; ובתי המשפט כמעט ואינם פוסקים הלכות ומבקרים את המערכת.

    מישהו אמר ועדת וינוגרד ?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: