על הפמיניזם כתחפושת חדשה של הפטריארכאליות הישנה

חבר חכם אמר לי פעם ש"הדרך הטובה ביותר לשכנע מישהו בדבר מה היא לגרום לו לחשוב שהוא זה שחשב על הדבר מלכתחילה". אנשים לא אוהבים לקבל דעות או עצות של אחרים, ובשל כך אפשר לנצל תכונה אחרת של רוב האנשים: זיכרון קצר. שכנוע נכון יפסיק בדיוק בנקודה בה יישאר מספיק משקע במוחו של הסרבן על מנת לנבוט מאוחר יותר, אך יש להפסיק בזמן מוקדם דיו על מנת שהמשוכנע ישכח את מקורו של הרעיון. כך, אם המשכנע רוצה לקדם את ענייניו ומוותר על האשראי האישי, הוא יכול לנהוג בחכמה ולשתול את רעיונותיו במוחות רכים הבטוחים בעצמאותם.
smash2.gif אני תמיד נזכר במשפט הזה כאשר אני שומע פמיניסטית המגינה בלהט על זכותן של נשים על לגופן. מעבר לזכות הטבעית הנתונה להן להיות מוגנות מפגיעה פיזית (כמו שיש לגברים), הן מדברות על איזה כבוד מיוחד שצריך להיות מוענק לצנעת גופן, כבוד שצריך להיות מואצל באופן קולקטיבי על דמות האישה בכללותה, ולא רק על אישה ספציפית שחפצה ביחס שכזה (ולכן הן מצפות שייאכף גם על הטלוויזיה, פרסום חוצות, וכו'). מעבר לזאת, למרות התמורות העצומות שחלו ביחסים בין המינים במאה האחרונה, הן עדיין מקנות מעמד מטאפיסי כמעט לקיום יחסי מין. הגוף הפרטי שלהן, שהיה שייך עד עתה לשלטון הפטריארכאלי, שוחרר רק על מנת להיות מגויס לקולקטיב חדש של כבוד האישה החדשה, הכבוד ה"אישי" לכאורה.
גם בעיניי שוחרות השוויון הקיצוניות, ההגנה הקולקטיבית הזו מפני עיניהם של הגברים ולא רק מידיהם היא צורך אישי אותנטי לחלוטין של הנשים החדשות והמשוחררות. זה נשמע יפה, רק צריך לזכור שהדברים הללו הם בסך הכול הד לשלטון הפטריארכאלי הישן. אפשר ממש לשמוע את הסופר-אגו של הפמיניסטיות שחוזר על לחישותיו של האב הקדמון, לחישות המצוות על האישה לשמור על גופה מפני עיניים רעבות. מראה גופה, כמו הגוף עצמו היו רכושו של האב או לאחר מכן של הבעל, וההגנה עליו הייתה אינטרס שלו, אינטרס שהוטבע בנשים כה חזק עד שהיום, בהקשר פמיניסטי הוא נשמע כמו רעיון אותנטי.
הסלידה של הפמיניסטיות מזנות או פורנוגרפיה היא דוגמא מצוינת לעובדה שהאינסטינקטים הבסיסיים של הנשים המתקדמות לכאורה הן הטבעות ישנות של הצרכים הפטריארכאליים. לכאורה, במסגרת שחרור אישי אמיתי של האישה אמור היה להיות מותר לכל אחת להשתמש בגופה ככל העולה על רוחה, וגם להרוויח כסף באמצעותו. למעשה, בעיני פמיניסטיות קיצוניות אפילו דוגמניות "רגילות" חוטאות בכך שהן מציגות את גופן לראווה בפני ההמון הגברי. [אני לא יכול שלא להיזכר בקואליציה המגוחכת של זהבה גלאון והחרדים נגד שידור פורנו בטלוויזיה. לו הייתי שם הייתי מציע לזהבה לשדר רק פורנו של הומוסקסואליים – אין דיכוי של נשים, אך מעניין מה החרדים היו חושבים על זה…]
האינטרס האמיתי נגד זנות או פריצות מינית הוא דווקא של הגברים. הגבר הממוצע יכול להיזקק לצרכיה של פרוצה או ליהנות מביצועיה של שחקנית פורנו, אך האב או הבעל לעולם לא ירצו שמישהו אחר ייגע או יחזה בקניינם במערומיו. שלמות הבתולים שמקדשת את יחסי המין והופכת אותם למשהו שאסור לו להימכר סתם כך, גם היא שריד לקניינות הפרימיטיבית של האישה. לאב או לבעל אין אינטרס כללי נגד זנות אצל הנשים כולן אלא רק כלפי בנותיו ונשותיו. מתי היה יכול להיות לו אינטרס כזה? אם כל הנשים בעולם היו בנותיו ונשותיו.
אנו ניצבים אם כן בפני מסקנה מוזרה. הנשים כיום חשות כאילו יש לכולן מחויבות כללית כלפי אב או בעל עצום – וזהו הפמיניזם עצמו. הפמיניזם עצמו הפך למעין אייקון ארכיטיפי שמייצג את האב או הבעל באופן כל כך עמוק וחזק שהמחויבות כלפיו היא כמו לגבר על, גבר כל כך ענק וכללי עד שאינו גבר בכלל, הוא רעיון מופשט, אך הוא ממלא את התפקיד הקדמון של ראש השבט. דבר זה יכול אולי להסביר את האחריות של נשים כלפי כבוד הגוף של נשים זולתן, משום שכל אישה שפונה כנגד משמעת "כבוד הגוף" מביישת בעצם את אותו אב או בעל משותף. כמה מודרני היום בקרב הנשים המשוחררות לכנות זו את זו "אחות". אם הן כולן אחיות, מי האב?
כמובן שהמצב מסובך בהרבה. אינני מסכים לחלוטין עם המודל בו השתמשתי בחופשיות לעיל, המודל הטוען כאילו הנשים היו נתונות מאז ראשית ימי התרבות בציפורניו של מנגנון פטריארכאלי לחלוטין. השתמשתי בו בכוונה על מנת לפרק מעט את הדעה הזו בכלים שלה. הדעה הפמיניסטית היא כמובן רק מקרה פרטי של הדעה הגדולה יותר שאפשר להגדיר זהות אישית במנותק מהעבר, בנפרד מכול השפעות או משקעים. מה נותר מהאישה אם מנקים ממנה את כל סמנני הנשיות שאינם אלא ירושה של אלפי שנות דיכוי? גבר?

sisters8.jpg

"אחיות עושות את זה בעצמן" – האמנם?

מודעות פרסומת

3 תגובות to “על הפמיניזם כתחפושת חדשה של הפטריארכאליות הישנה”

  1. כרמל Says:

    בלוג מרתק. שמחה שיצא לי "להכיר" אותך קצת בהתחשב בזה שבפעם היחידה בה נפגשנו הייתי עצבנית רצח, הבית שלי היה מלא באנשים והראש שלי היה במקום אחר לגמרי. אם אתה תוהה איך זיהית, זה הפוסט של כתב ההגנה. כמה מיכל כבר יש שהתחתנו בפראג במדינה הזו… ויש מצב שאתה בכלל לא מקשר והגעת לבלוג שלי בטעות. אז מיכל תסביר 🙂

  2. של ברמן Says:

    תודה על המחמאות, אבל נראה לי שאת מחליפה אותי במישהו אחר. (מיכל זה שם נפוץ למדי).

  3. כרמל Says:

    כן מסתבר שכן. למרות שבעלה של מיכל הזאת חולק איתך כמה קווי דימיון נוספים לפי הבלוג. פאקינג מוזר!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: