על אי אפשריותו של מושג הנס

מה יגרום לך להאמין? זו שאלה שאני נתקל בה לעיתים מצד מאמינים שמנסים לערער את חילוניותי המוצהרת. הם מנסים להראות שהתבצרותי בעמדותיי היא אינה אלא אמונה במסווה, ושתפיסות העולם של המאמין והלא-מאמין שקולות בחוסר ההיגיון העומד בבסיסם.

יש חילוניים שאומרים שהאמונה באל היא "בלתי רציונאלית". יש כאלה גם דתיים ואנשי עידן חדש, שדווקא חוגגים את אי-הרציונאליות של האלוהים, ועל ידי כך מנסים לגונן על האמונה בו מפני ביקורת של השכל. אני נוטה שלא להסכים: מושג האל הוא רציונאלי משום שהוא יכול להיתפס בשכל. "להיתפס בשכל" אינו אומר בהכרח שאנחנו יכולים להעלות את צורתו בדמיוננו האינטואיטיבי. תפיסתו של השכל היא רחבה מכך. השכל הוכיח שהוא יכול לתפוס גם את מושג האינסוף במתמטיקה ולהגיע לחקר המבנה התת-אטומי הרחוק מכל חוויות אנוש או מציור החושים. "לתפוס" במובן הזה משמע להבין את השפעתו על עולמנו, ואפילו לצייר מודל להתנהגותו.

מושג האלוהים, כפי שהוא מוצע לנו על ידי הדת, הוא בהחלט מושג רציונאלי, ולמרבה האכזבה של אנשי הדת, הוא יכול להיתפס על ידי השכל, מכיוון שהוא חי בתוך קטגוריות קנטיאניות של זמן וסיבתיות. המיסטיקנים הנלהבים ימשיכו להתעקש שהאל חי מחוץ למסגרת הזו, אך אפילו מערכת קוסמית חלופית כמו המערכת של הקבלה, לא מציגה אלא קוסמוס קאזואלי של סיבות ותולדות, של הסברים מכאניסטיים לביאור תופעות היומיום (חטא גורר סבל, אם לא מהגלגול הזה – אז מהקודם). הוספת הנדבך של העולם הבא אינו בלתי רציונאלי: הוא פשוט בלתי ניתן להוכחה מדעית. הקיום של העולם הבא אינו בלתי-לוגי יותר מאשר קיומה של לונדון או בת-ים.

יש כאלה מכם שיזעקו עתה ויגידו: מה עוללת? כעת שיחקת בדיוק לידיהם של המחזירים בתשובה המנסיםmiracle1.gif להעמיד את תפיסת העולם החילונית והדתית באותו מעמד! אם אין שום דבר יותר "רציונאלי" בחילוניות, אנו עומדים כרגע בפני בחירה שוות ערך בין להאמין ושלא להאמין!

לכאורה זה נכון, אך כעת, כשאנו במגרש הביתי של השכל, אפשר להתחיל לעבוד.

מה שאמור להטות את הכף מחוסר האמונה אל האמונה הוא הנס. 'מה יגרום לך להאמין?', הם מתריסים, ולאחר שיגיעו אל הנקודה הקריטית, לכאורה החולשה שלך כאדם חושב המחויב לחתירה לאמת, הם יתחילו להפגיז. חוסר האמונה שלך בשום דוגמא למעשה ידי שמיים, מלהטוט ריפוי של איזה רב בעיירת פיתוח דרומית ועד לקיומה של התבל עצמה, יתוארו על ידיהם כאטימות – הנה הם למעשה הפתוחים והחושבים בעוד אתה קבור בתפיסת העולם שלך ללא כל אפשרות של גמישות.

יש מידה של צדק בדבריהם. הבה ונתעכב עתה רגע קט על המושג הזה, "תפיסת עולם".

ברשימותיו שהתקבצו לספר בשם "על הוודאות", בוחן ויטגנשטיין בחן ובכישרון את המושג הזה. אנחנו נאמין למשהו כשמשכנעים אותנו בו, משהו לו אנחנו מקבלים הוכחה. אך מה ייראה בעינינו כהוכחה? תפיסת העולם שלנו תגדיר מראש מה בכלל יהיה קביל עלינו כ"הוכחה". יש כאלה שבעיניהם כתבי הקודש הם מקור לאמת מוחלטת, ובימי הביניים אריסטו היה מקור לאמת מוחלטת, אפילו יותר מהטבע עצמו שנחשב למתעתע וחמקמק. תפיסת העולם קודמת להוכחה ולשכנוע. לא משנה כרגע איך נרכשת תפיסת העולם, אם היא תוצר של חינוך, בחירה או מחשבה, חשוב רק להבין שהיא התשתית היסודית העומדת לפני הקבלה שלנו את קיומו של דבר זה או אחר. חשוב להבין: אין דרך ל"הוכיח" איזה מתפיסות העולם נכונה ואיזה לאו מכיוון שכדי לעשות את זה אנו זקוקים לתפיסת עולם שלישית שתגדיר לנו את טיבה וקבילותה של אותה "הוכחה" מכרעת. תפיסות עולם הן דבר גדול ומורכב, ואעיר כאן שבני אדם יכולים לחיות עם בליל של תפיסות עולם, כמו למשל מדענים שמאמינים באמונות תפלות, אך לצורך הדיון הזה נניח להן לעת עתה. המורכבות של תפיסות העולם מתבטאת בכך שבאופן פרקטי מה שעומד בבסיסן אינה אקסיומה יחידנית, אלא ציבור גדול של הנחות בעיקר לגבי "על מי אנחנו סומכים". חדי העין שביניכם יבחינו בודאי כבר עתה שהזלזול לכאורה שנשמע בטענה כלפי כתבי הקודש כמקורות סמכות על הטבע, יכול להיות מושם ללעג בעצמו כשנבחין שאנשים חושבים לא באמת מאמינים במדע או בניסויים כמקורות אמת באופן ישיר, אלא רק דרך תיווך של אנשים אחרים, וגם דרך תיווך של "כתבי הקודש" של המדע: הפרסומים המדעיים. שוב, אם כן, אין הבדל לכאורה בין תפיסת העולם המדעית והאמונית: שתיהן נשענות למעשה על אמונה בכתבים ובמעשיהם ובדבריהם של אנשים אחרים. הלוא אף אחד לא חזר בעצמו על כל הניסויים הפיזיקאליים ועל כל ההוכחות המתמטיות כדי להיות בטוח בנכונות התפיסה המדעית!

אם טענה כזו עולה, טענת הספק המוחלט בכל, עלינו לעצור ולקבוע רמת הדיון. אם טענה זו מועלת על ידי מישהו שמנסה לשכנע אותנו בתפיסה אמונית כלשהי, תוך שהוא חותר תחת הוודאות של תפיסת העולם המדעית, צריך להזכיר לו שספק מוחלט הוא ספק בכל, ולא יכולה להיות ממנו שום תקומה לאף תפיסת עולם אחרת, בודאי לא אמונית (אם אני לא יכול להיות בטוח בפרסומים המדעיים, מדוע שאאמין בכתבי הקודש?).

הטיעון הזה, אם כן, יכול רק להרוס, ולא לבנות שום דבר, אם משתמשים בו באופן הוגן. כנגדו אין טיעונים הגיוניים משום שהוא נמצא מחוץ לכל תפיסות העולם ובעצם מזכיר לנו את יחסיותם. טיעון זה מוליך לסוליפסיזם שכנגדו, כמו שאמר שופנהאואר, אין טיעונים יש רק תראפיה.

נחזור, אם כן, לקרב המתחולל בין שתי תפיסות העולם, האמונית והמדעית בשדה המשותף של השכל.

תפיסת עולם, גם זו המדעית, חייבת להיות קשיחה במידה מסוימת. טענה דומה לזו של המאמינים, אודות אטימותנו, טוענים גם אלה הנוהים אחרי קוראי מחשבות ומכופפי כפיות למיניהם. אלה מתכסים באצטלא מודרנית ופונים לכאורה ליושר המדעי שלנו ולא מבקשים מאיתנו להחליף את כל תפיסת העולם שלנו, אלא רק להרחיב אותה בכיוונים שהמדענים ה"מרובעים" לא מוכנים לקבל. מדוע נעדיף תמיד לחשוב שהנס או שהמעשה ה'על טבעי' לכאורה הם להטוט, אחיזת עיניים, או אפילו תרמית מאורגנת, לפני שנכניס אותם להיכל המדעי כעובדה מוכחת?

תפיסת עולם, ובטח זו המדעית, היא אוצר יקר, ויש לשמור עליה כמבצר. בדיוק כשם שהדמוקרטיה יכולה להגן על עצמה מפני גורמים קיצוניים שחותרים כנגד אושיותיה למרות חופש הביטוי וההתארגנות שמהווים חלק מהגדרתה העצמית, כך חובה על המדע להיות ספקן לפני שהוא מכניס למועדון היוקרתי של העובדות שעמלים עליו כבר מאות שנים איזו עובדה מפוקפקת. אך מעבר לכך, ייחודו של המדע, ושונותו מתפיסת עולם אמונית כלשהי, הוא במבנה שלו ולא רק בתוכן. המתמטיקאי והפילוסוף הצרפתי הדגול אנרי פואנקרה אמר פעם שאוסף של עובדות אינו מהווה מדע כשם שערימה של לבנים אינה מהוה בניין. ייחודו של התוכן המדעי אינו רק בהיותו מבוסס על ניסוי, אלא במבנה בו הוא מסודר, ברשת העצומה של העובדות התומכות זו בזו, ושל הקוהרנטיות של התיאוריות השונות תחת תפיסה אחת גדולה. כמו תמונת תצרף, אם עובדה חדשה חושקת להצטרף למבנה, עליה להתאים עצמה לדרכי חשיבה ולעובדות שנבחנו במשך מאות שנים. זה נראה כמו שמרנות, אך זה לא בדיוק כך. לא כל יחידותיו של הארמון הענק מבוססות באותה מידה, ואף אחת מהן לא באמת מקודשת. חתיכה קטנה שאינה משתלבת יכולה לגרום לנו לארגן את המבנה כולו מחדש, במה שקוראים "המרת פרדיגמה". החלפה שכזו התרחשה בתחילת המאה הזו, בעיקר הודות לחתיכה קטנה שהתעקשה להצטרף לתצרף, והתדפקה שוב ושוב ללא מנוח על דלתות המבצר. קראו לה "ניסוי מייכלסון מורלי", והיא בישרה את מותו של המרחב והזמן המוחלטים וזניחת השערת האתר הנושא את הגלים האלקטרומגנטיים, ואפשרה את עלייתה של תורת היחסות.

מדוע, אם כן, מושג הנס בלתי אפשרי?

נניח שמישהו מנסה לשכנע אותי בקיומו של אל מסוים, ולצורך כך מזמן אותי לראות משהו שלדבריו הוא מחוץ לגדר הטבע, למשל, מישהו שמרפא עיוורים, או שגורם לעצמים לרחף או להתכופף.

מדוע לא אאמין לכך, גם אם אראה את זה לנגד עיניי? האם תפיסת העולם המדעית שלי אוטמת את עיניי? לא ולא. מה שפועל כאן הוא עיקרון קטן וחשוב עד מאוד שמכונה התער של אוקהם. תער אוקהם מכוון אותנו תמיד למצוא את ההסבר הסביר ביותר במסגרת תפיסת העולם שלנו. אנו תמיד נעדיף הסברים בתוך תפיסת העולם שלנו, לפני שנוותר עליה. זה מדהים לראות איך אנשים אינטליגנטיים, ואפילו כאלו בעלי השכלה מדעית, מעדיפים לחשוב שלהטוט כלשהו אכן נעשה בטלוויזיה, לפני שיחשבו שהתוכנית מבוימת והקהל כולו שותף לתרמית, כפי שמסתבר שוב ושוב. ערב שנת אלפיים הכריז קוסם שהוא יעצור את השעון הענק שהורכב מאורות הקומות במגדלי עזריאלי, ואף עשה כך, לדבריו בכוח מחשבתו. כמה רבה הייתה האכזבה לאחר שהסתבר שלמעשה שיחד את אחראי התחזוקה של הבניין שעזר לו לבצע זאת. ההצגה של התרמית הברורה הזו כשערורייה מראה שלמעשה, מחוץ לטכנולוגיה הסובבת ומשמשת את רוב הציבור, מנטאלית , הוא לא התקדם אפילו כהוא זה מהציבור שטוף האמונות התפלות של ימי הביניים.

נחזור, אם כן ל"נס" כביכול בו אסרב כנראה להאמין. נניח שהמעשה יוצג בפני ובפני אחרים שוב ושוב, ייבחן ויימדד על ידי מעבדות שונות ברחבי העולם, באופן בלתי תלוי בקבוצת אנשים מסוימת שיכולה להיות מאחורי תרמית כלשהי, או אז הוא יוכל להיחשב כממצא מדעי קביל. אך שימו לב היטב: באותו זמן, הוא יחדל להיחשב כ"נס", אלא יהפוך לתופעה "רגילה". ה"על טבעי" יהפוך לדבר מה טבעי, שניתן להיות משוחזר על ידי כל אחד. אותו דבר שהפך אותו למיוחד ולמעורר את דמיון הציבור, הוא בדיוק אותו דבר שמנע ממנו מלהיכנס למבצר המדע, ואותם תנאים בהם הוא ייאלץ לעמוד על מנת שיהיה ראוי לבחינה רצינית, הם אותם תנאים שיהרסו את קיומו כ"נס". אם כן, ההגדרה שלי את המציאות כמו שאני תופס אותה, לא מאפשרת לוגית קיומו של "נס". וגם אם יוכח שפלוני יכול, למשל, לרפא עיוורים, ישנה עוד דרך ארוכה שאנו יכולים לעבור מבחינת ההסברים שאנו יכולים לספק לתופעה במסגרת תפיסת העולם שלנו לפני שנפנה להסברים דתיים.

בסך הכול, המדע אינו דבר כל כך רחוק מתפיסת המציאות הפשוטה של כל אחד מאיתנו. מאחורי המנגנון המפלצתי של אוניברסיטאות ופרסומים, מאחורי הכלים המתמטיים הכבדים והמסובכים והרעיונות הגדולים עומדים בעצם ערכים אנושיים בסיסיים: יושר, חתירה לאמת, רצינות ושיתוף פעולה בין אנשים.

לסיום, נחזור לפואנקרה: "להאמין בכל או להטיל ספק בכל הם שני פתרונות נוחים – שניהם פוטרים אותנו מהצורך לחשוב".

מודעות פרסומת

6 תגובות to “על אי אפשריותו של מושג הנס”

  1. presto Says:

    כמה הערות:
    1. לפי מיטב הבנתי, "נס" לא יכול להתרחש עפ"י הגדרתך מאחר והכל כפוף לחוקי הטבע. כך שכל תופעה 'אמיתית' ניתנת להסבר ע"י גילוי החוקים שעומדים מאחוריה, ובכך למעשה אין כאן שום "נס". אבל לא שיכנעת אותי שאין דבר שיכול לחיות מעבר לחוקי הטבע. לצורך העיניין ניתן להניח שיכולה להתקיים תופעה שבני-אדם לעולם לא יוכלו להבין (או יותר נכון למדל בעזרת חוקים) ולו רק משום שהמוח האנושי מוגבל ביכולתו לתפוס את התופעה (אם בגלל מגבלה אינטלקטואלית או מגבלה חושית). אולי המונח "נס" לא בדיוק מתאים לתאר תופעה שכזו אבל עדיין היא לא תוכל להיות מוסברת ע"י המדע.
    2. שוב עפ"י הבנתי, אתה מניח שדרושה אמונה ב"נס" על-מנת להאמין בה'. גם כאן אני לא משוכנע שזה נכון. אפשר למשל לדבר על תפיסתו של ליבוביץ' על אמונה כהחלטה ערכית שלאו דווקא תלוייה בניסים ונפלאות

  2. של ברמן Says:

    תשובות להערות:
    1. בהגדרה, כל מה שמתגלה לעינינו בטבע הוא במסגרת חוקי הטבע. מה שאיננו יכולים לתפוס, אינו רלוונטי. כמובן, ישנם הרבה דברים שאנחנו מכירים מחיי היום-יום ואין להם הסבר כולל במסגרת מדעית, למשל: התודעה האנושית. במקרה כזה, השאלה היא לאיזו תשובה אנחנו מצפים מהמדע. משהו כמו: "זה אוסף של תגובות כימיות וחשמליות וזה נורא מסובך" לא ממש מספק אותנו. אנחנו נוכל להגיד שהבנו איך העסק עובד כשנוכל ליצור תודעה מלאכותית (האם אנחנו בדרך?). מכול מקום, תופעה שאיננה נתפסת על האדם בכלל איננה רלוונטית. בכל מקרה, כינוי כל תופעה בלתי מובנת (אבל נתפסת!) בשם נס, היא הרמת ידיים עצלה.
    2. עולם הערכים, האמנות והאסתטיקה יכול להיות מושאה של תפיסת עולם אחרת. לא אמרתי שלמדע יש תשובות להכל, אלא שבכל הקשור לבירור העובדות בזירת הפשע של מסתורין המציאות, צריך לתת לו את קדימות העבודה ולהבין שהוא לא יכול תמיד להתעסק עם כל שטות.

  3. presto Says:

    טוב, בכללי אין לנו ממש ויכוח. גם אני כמובן מסכים שכל תופעה צריך לנסות ולהסביר בעזרת המדע.
    אבל אני בכלל לא בטוח שכל התופעות ניתנות להסבר. אפילו תופעות שיש להם השפעה עקיפה או ישירה על התפיסה. תיאורטית, יכולה להתקיים תופעה שרק בעקיפין משפיעה עלינו ולא נוכל לעולם למצוא לה חוקים מאחר ואנו לא תופסים את התופעה במלואה (רק את ההשפעה עלינו).
    כמובן שזה לא אומר שאני מאמין לכל אותם רופאי אליל, ידעונים ושאר רמאים.

    בקשר להערה שלך לגבי זה שכשנוכל ליצור תודעה אז נוכל להבין איך היא עובדת. אני ממש לא משוכנע שזה נכון. מאוד יכול להיות ש'נבנה' יצור תבוני גם מבלי שנבין בדיוק איך התבונה שלו עובדת. להרחבה בנושא אני ממליץ לקרוא את "גדל, אשר, באך"

  4. תומר Says:

    כשחסידיו של הרבי מקוצק באו וסיפרו לו שהגיע לעיירה "עושה ניסים" שמדהים את הקהל בלהטוטיו, ביקש מהם הרבי לשאול את הלהטוטן אם הוא מסוגל לעשות נס אמיתי: ליצור צדיק.

    מה שאני בא לומר הוא שנס אמיתי הוא לא "תופעה על טבעית" כלשהי, אלא היכולת שלנו להשתנות, להשתפר ולהיות אנשים באמת טובים. זאת אולי לא הוכחה לקיומו של אלוהים, אבל ראייה לא רעה לקיומו של הטוב. וזה משהו, לא?

    נחמד לגלות את האתר שלך, בכ"א…

  5. אמיר Says:

    1. גם אם נתקרב ליצירת תודעה מלאכותית, רק אם נעשה את זה באמצעות חומצות אמינו, מרכב מבוסס פחמן, סביבה בטמפ' של 36.7 מעלות, אוגניזמים נושאי תודעה שייוצרו במקביל וכו', נוכל לומר שאנחנו מבינים איך העסק עובד. שום אפשרות אחרת לא תהיה הכרה מלאה של ההכרה.
    2. תפיסה, בין אם היא אמצעי של האורגניזם האנושי, ובין אם היא"תפיסת עולם", היא תמיד פריים מתוך העולם האפשרי, תמיד מוגבלת בתהליכים שנקבעים ע"י המערכת התופסת. ולכן, גם אם תחווה / תתפוס / תהיה במצב בו נס יהיה בקרבתך, לא תוכל לתפוס את כולו לעולם, אלא רק את מה שהמערכת הכוללת שהיא אתה תרשה לך.

  6. perceptionofreality Says:

    "אין לדיין חוץ ממה שעיניו רואות". אין נסים. לא קיים במציאות. הכל פועל על פי חוקים, גם אם אנו לא יודעים את החוקים. הרי תמיד יש סיבה ותוצאה. אני לא ראיתי דבר שאין לו סיבה. אין דוגמה כזאת. האמת כדאי להגדיר גם מה זה "נס".
    הנברא (אתה למשל) לא יכול לדעת אם יש משהו מחוצה לך. היות והנברא כלוא בתוך 5 חושים שלו. כל מה שנברא מרגיש, הוא חש דרך 5 הכניסות אלו (ראיה, שמיעה, מישוש, וכו') כולל תופעות מדעיות שהוא חוקר. אם אני רואה משהו זה בגלל שקיים משהו (נגיד "אני") שמציירים לו תמונה כזו. וזו תמונה של 5 מימדים ועשירה. הנברא בנוי מ"רצון לקבל". רצון לקבל תענוג…זה חומר הגלם שלו. חומר (כפי שאנו מבינים) לא קיים (גם המדע אומר את זה). קיים רק הנברא, רצון לקבל, שמתפעל ממשהו, מאיזה כוח (שבספרים נקרא "אור" אך זה לא האור שאנו יודעים, זה שם מושאל כמובן) ומצטייר לו תמונה 5 מימדית, המציאות שהוא חש. מי שיכול להרגיש/להבין/להזדהות ולזהות/יוצא מעצמו, מהרצון לקבל/האגו שלו נקרא "מקובל". והמעבר הזה מהרצון לקבל לתפיסת המציאות של האור (רצון להשפיע, לתת, לאהוב, להיות דומה לבורא) יכול להתבצע רק ע"י "האור". וזה הנס היחידי שקיים במציאות. שוב מי שזוכה לזה נקרא מקובל. הוא מרגיש גם את העולם שלנו הגשמי וגם את העולם הרוחני, עולם של השפעה, עולם שממנו פועלים כוחות ומפעילים את הרצון לקבל. עולם הרוחני זה דבר לא נתפס, לא ניתן להבינו ע"י אדם מהשורה. להכנס לעולם הזה נדרש נס!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: