קטע שלא פורסם

האריסטוקרטיה החתולית – קדקוד הפירמידה

(הגרסא המלאה: לא פורסם במלואו עקב לחץ של ה-ס.ב.ח)

לכל חתול וחתול מקום ותפקיד בקנוניה החתולית. חתולי רחוב פשוטים מקבלים משימות בהתאם ליכולתם ולכישוריהם, בעיקר תפקידי תצפית וסיור שגרתיים על בני האדם וחיות אחרות. חתולים ותיקים או שהוכיחו עצמם כמוכשרים במיוחד, זוכים לפקד על מספר חתולים אחרים, או מתחילים לבצע משימות מיוחדות כגון: חדירות לבתים, ריגול במשרדי רשויות של בני אדם וכגון דא. אחד המשימות הרגילות שמקבלים החתולים הזוטרים הוא הבאת ממצאים מפחי בני האדם, שם ניתן למצוא מידע רב על התרבות האנושית (התרבות האנושית מוחלפת מדי יום ביומו, היא נזרקת אל הזבל, משומשת מיום עבודה ארוך, ובבוקר נחה התרבות היומית החדשה בארגזים מסודרים על מפתני הבתים). חתולים ותיקים, שמאחוריהם מספר מבצעים מוצלחים, זוכים לפקד על טריטוריה. מפקח טריטוריה מחלק את המשימות בין מפקדי הצוותים והחתולים השונים למשימות מיוחדות, קובע תורנויות סיור וריגול בפחים, דואג שכל חתול יקבל את הזמן המגיע לו לנוח (ככל שמעמדו רם יותר, זכאי הוא ליותר זמן מנוחה), תוך כדי מילוי המשימות ושמירה על כל עמדות התצפית שבגזרתו מאוישות תמיד. מפקח טריטוריה כבר לא ממלא שליחויות ומשימות פשוטות, אלא עסוק בתאום בין החתולים ומרכז את כל המידע שנאסף בטריטוריה שלו ומעבירה טלפתית לדרגים שמעל. מפקח הטריטוריה אחראי לניפוי כל המידע הבלתי שימושי ומרכז את הקשר הטלפתי עם הדרגים הגבוהים מהם ועם הטריטוריות השכנות. מדי יום ביומו נאספת בכל טריטוריה כמות עצומה של מידע – מחשבות בני אדם שנקלטו על ידי חתולים, חומר מן הפחים ומידע על מנהגיהם מתצפיות. אם כל המידע הזה היה מועבר מעלה ללא עיבוד ובאופן פרטני על ידי כל חתול וחתול, הייתה נוצרת הצפה של מידע שמונעת את ניצולו של המידע החשוב, והיה 'פקק' טלפתי שלא מאפשר תקשורת נאותה – גם כך התדרים עמוסים דיים. רוב החתולים הפשוטים מורשים להשתמש ברשת הטלפתית רק בטווחים הקצרים, ורק לקשר מיידי ביניהם או לקליטת מידע מבני האדם והחיות האחרות שהם מרגלים אחריהם. מפקחי הטריטוריות אחראים גם על תאום בין החתולים במשימות השונות. הם דואגים ליידע את התצפיות המתאימות כשיש פעילות בשטח, כגון חדירה לבית, חיטוט בפח. התצפיות דואגות לספק התראות בטווחים הרחוקים, והמפקחים דואגים לכך שהללו יהיו באותו תדר טלפתי על מנת לאפשר חבירה מיידית ביניהם במקרה של סכנה. כמובן שמפקדי הצוותים בשטח דואגים גם לחיפוי, אך התצפיות לטווח רחוק מספקות מעגל הגנה נוסף סביב הפעולה.
למרות שבמבט ראשון נראית חלוקת התפקידים מושלמת וההיררכיה נטולת פגמים אין הדבר כך. ישנן יריבויות רבות בין החתולים, החל בדרגים הנמוכים והזוטרים ביותר של חתולי הפחים, וכלה במפקחי הטריטוריות שרבים על גבולות טריטוריות והסמכויות ביניהם, ריבים המגיעים לעתים עד כדי מלחמות בזעיר אנפין בין הטריטוריות. כמו כן ישנם מקרים רבים בהם ההיררכיה אינה ברורה. בעייתי במיוחד הוא מעמדם של החתולים המקבלים משימת-חיים בתור חיית-מחמד מושתלת הפועלת כגייס חמישי בתוך בתי בני האדם. מעמדם נחשב גבוה, אך אף חתול לא נמצא תחת פיקודם, ונהנים הם ממנעמי בתי בני האדם. לעתים רבות נוצרים חיכוכים בין חתולי הבית המפונקים, המתנשאים, לבין חתולי הרחוב הפשוטים המבצעים את עבודת השטח הקשה והיומיומית.
כמו כן יש את החתולים השחורים, המסתוריים. מעמדם אינו ברור, אך נראה שכוחותיהם גדולים משל החתולים הרגילים. הם נעלמים ומופיעים בפינות אפלות, בסמטאות ללא מוצא, ומפתיעים אף את החתולים עצמם. הם משנים את צבעיהם, מסווים את זהותם, עיניהם המהפנטות מאחזות את העיניים ויוצרות אשליות מוזרות בעיניי המתבונן. יש האומרים שכוחם הטלפתי כה רב עוצמה עד שהם מסוגלים לחקות את הקול הפנימי, האישי של כל אדם ולדבר בקול זה בתוך ראשו. חתולים פשוטים רבים, בכלל זה אפילו מפקחי טריטוריות, יראים ומכבדים את החתולים השחורים. יש האומרים שהם השליחים של המנהיגים העליונים, ויש האומרים שיש להם קשר ישיר לאריסטוקרטיה החתולית העליונה. השמועות הנלחשות בפינות הסמטאות ובלילות ירח על מכסי הפחים מדברות על כך שהם המשרתים האישיים של אדון מן האריסטוקרטיה העליונה, המתכננת הגדולה של הקנוניה. ייתכן שהחתולים השחורים נשלחים על מנת לבקר בטריטוריות, לבדוק את פעילותן השוטפת ולצותת לתדרים הטלפתיים כדי לחשוף בוגדים או סתם חתולים החורגים מן הנהלים. כמו כן, יכול להיות שהם נשלחים כעזר, על מנת ליישב בעיות שהדרגים הנמוכים לא הצליחו להתמודד עמם.
סבוכה ומוזרה הרשת שטוו החתולים סביב העולם, ולא נחסכו, ברבות השנים, סממנים מיסטיים ואמונות מוזרות כדי לתארה. אין זה מן הנמנע שהאדונים החתוליים מעודדים דווקא את הסכסוכים בין הטריטוריות והחתולים הזוטרים, ואפילו גורמים ויוזמים אותם, או לכל הפחות מתעלמים מהם בהפגנתיות. ייתכן שהם סבורים שהתחרות בין החתולים תחשל את נתיניהם ותגרום לחזקים לשרוד, או אולי הם נוקטים בשיטה של 'הפרד ומשול', שכן הם יראים מגרעין חתולי זוטר שיתחזק יתר על המידה ויסכן את שלטונם הבלתי מעורער. הם לא חוסכים ממפקחי הטריטוריות האומללים פקודות טלפתיות סותרות, משימות מוזרות שתכליתן לא ברורה או שלפעמים מובילות לאבדון, כאילו רוצים השליטים להיפטר מחתול זה או אחר מסיבותיהם העלומות.
גם הרשויות הנוספות שקיימות בקנוניה החתולית כמו 'סיירת הביטחון החתולית' (ס.ב.ח) או 'הריכוז הטלפתי ההגנתי' (ר.ט.ה) גורמות לעתים להתנגשות אינטרסים או מחזיקות בסמכויות חופפות, והגורמים החתוליים הגבוהים מעולם לא עשו מאמץ ליישב את הסתירות או להגדיר בדיוק את סמכויות השיפוט בין הטריטוריות ומשימותיהם לבין הארגונים החתוליים הבין-טריטוריאליים ומטרותיהם. לעתים נוצר מצב אבסורדי של חתול השייך גם לטריטוריה מסויימת על פי מקומו, וגם לארגון חתולי בטחוני – ומקבל שתי משימות שונות, ולעתים אף סותרות זו את זו!
כלליות כלבית אשר לא היינו מצפים למצוא אצל החתוליים מסתמנת בסבך המעורפל של ההיררכיה החתולית וככל שאנו מעמיקים לחקור, לוטות הקנוניה החתולית, מטרותיה ומבניה בערפל כבד יותר ויותר.
למרות שהחתולים הפשוטים רשאים להתקדם במספר תפקידים בחייהם, דרכם למעשה חסומה. האריסטוקרטיה החתולית מעצם טבעה מורכבת מחתולים שנולדו לאחד המינים השולטים בה. גם בין המינים השולטים יש היררכיה מסויימת, וגם שם אין חלוקת התפקידים מוגדרת לחלוטין, ומורכבת מאחריות טריטוריאלית וחלוקת תפקידים מקצועית-תכליתית.

1. האריות: המלכים המסורתיים של החתוליים. בעבר שלטו ביד רמה בכל המינים החתוליים, והיו מעורים בכל מהלכי הקנוניה הגדולה, למרות שמעולם לא היו מעורבים בעצם כינונה וניהולה. האריות מעולם לא היו רבי המצאה בנושאים כאלה, אך הטילו מורא רב והשכילו להשתמש בכישורים של המינים החתוליים האחרים לחזק ולבסס את שלטונם. היום עומד שלטונם הפאודלי של האריות בסכנה – אם אפשר עדיין לקבוע בבירור שהם אלה ששולטים בכיפה. בשנים האחרונות מפורר שלטון האריות ומסואב, בתי האצולה מסוכסכים ושקועים עד צוואר בעסקי נקמות וריבים קטנוניים. משפחת המלוכה התורנית עצלה ומנוונת ונשלטת, בפועל, כמעט כליל על ידי הטיגריסים – העוצרים והנגידים של בית המלוכה, הזוממים לתפוס את השלטון סופית.
גם קרנה של הטריטוריה הישירה של האריות – אפריקה – ירד באלפי השנה האחרונות. יבשת שהייתה פעם מקור האדם, ערש התרבות אנושית ונכס אסטרטגי חשוב, הפכה ליבשת רקובה ושכוחה, שחשיבותה לקנוניה החתולית להפיל את האדם מכס מלכותו כיום זניחה. חלף זמנם של בתי האצולה של האריות. הם נחים בצל, מגהקים ומשהקים, בטנם נפוחה מארוחות השחיתות המזומנות להם. רק לעתים רחוקות נשמעת בסוואנה השאגה האדירה ונוראת ההוד שהסירה בעבר למרותה את כל החתוליים.
גם כיום, כשהמלך שואג את שאגתו המלכותית שעוצרת כל תקשורת טלפתית בסביבה, גם הטיגריסים הגדולים כורעים ברך ומרכינים את ראשם בצייתנות.

2. הברדלסים והנמרים: הנמרים היו אביריהם הנאמנים של האריות. שנים הם הגנו ולחמו למען בית המלוכה של האריות, אך בדורות האחרונים ניכר כרסום בנאמנותם, בעיקר בשל תככנותם של הטיגריסים. נסיכי האריות שואגים בזעם כשהם שומעים על ברדלס שבגד, או שסר לפקודתו של טיגריס ולא לפקודתם. אך המלך עייף ושבע, וכרגע לא נראה באופק שהמצב ישתפר. הרעב, שהוא מנת חלקם של החותרים והמורדים, הוא סוד כוחם.

3. הטיגריסים: נגידי הקנוניה ועוצרי המלוכה החתוליים. הוגי הקנוניה ומתכנניה, וכיום מהחתולים רבי ההשפעה בעולם כולו. הטריטוריה הישירה שלהם היא אסיה, אותה הם מנצלים וממנה הם יונקים כוח, אך מזניחים אותה מרבית הזמן בתככנות בחצר המלוכה של האריות. הם עסוקים רוב הזמן במתן עצות, כריתת בריתות וסכסוך בין בתי המלוכה והאצולה של האריות.
המדובר כאן הוא בעיקר על הטיגריסים הבנגלים, שלא בוחלים בשקר רמייה ואף רצח כדי לקדם את ענייניהם האפלים. למעשה, בארץ מוצאם – הודו – המושג 'שקר' אינו מוכר. הטיגריסים הבנגלים לוחשים עצות אחיתופל באוזנם של אריות זקנים, מנתבים מצבים לחוסר יציבות עדין, כמו מתנודדים על סף תהום, עד שכל שנותר להם לעשות הוא רק לגעת בהם קלות בקצה הציפורן המושחזת שלהם, והם יפלו מטה. כך הם מפילים ממלכות, גורמים למלחמות אחים בין חתולים ובין בני אדם והם – שיות תמימות! – הם רק נגעו בעניין קלות – אין זו אשמתם שהוא נפל!
הטיגריסים הסיבירים, השוכנים על ההרים המחודדים של סין וערבות מונגוליה, אינם שבעי רצון מהתנהגותם של אחיהם הבנגלים. אלה הם חתוליים בעלי פרווה נפוחה, עצומים ונוראי הוד עדין, שהם-הם האבות האמיתיים של הקנוניה החתולית, למרות שכיום ניכר שיצאה היא מכלל שליטתם. הטיגריסים הסיביריים אינם חופזניים ופזיזים כבנגלים. יודעים הם שהקנוניה היא פרי תכנון ופיתוח של מיליוני שנים, וההתקדמות חייבת להיות מבוקרת ומפוקחת. בשונה מן הבנגליים, נוהגים הטיגריסים הסיביריים להקשיב לטרפם לפני שנועצים הם שיניהם בו. הבנגלים רואים בתכונה זו רכרוכיות, אך למעשה דורש הדבר אומץ רב לנסות ולהכיר את טרפך לפני בליעתו, ודרוש לכך כוח נפשי גדול בהרבה. הטיגריסים הסיביריים מודעים לריבוי התפיסות בטבע ולשוני הרב בין החיות וצורות המחשבה שלהם. הם מודעים לחשיבות שיש להכרה של כל אותה רבגוניות. כך מסתובבים הם בבריכות, בגנים יפניים, משוחחים עם הדגים. הם מתיירים ברמות טיבט, שם הם סוקרים את היאקים הקשוחים, משוחחים עם הפילים ההודים, הציפורים הנודדות. לעתים הם מוותרים על הטרף המיידי כדי לפתח רעיון שיועיל לקנוניה לטווח רחוק. הטיגריסים הבנגליים מזלזלים באחיהם. הם כמובן מוקירים את הטיגריסים הסיביריים על מפעלם בייסוד הקנוניה, אך טוענים שהללו איבדו עתה את הדרך: "הם התרככו במשך השנים, איבדו את יצר הטרף חסר המעצורים בו כה התגאינו. מבולבלים הם מכל שיחותיהם עם החיות הנחותות. נחישותם החתולית התערבבה בספקנות דגית, ביישנות סנאית וגם (לא עלינו) כלליות כלבית".
"העולם בהישג כפינו!" נוהמים הטיגריסים הבנגאליים "אומנם אנו מכבדים עד מאוד את אחינו הסיביריים – אך לא נעצור עתה". ואכן דבר לא יעצור את הטיגריסים הבנגליים. לא בתי המלוכה של האריות, לא הנמרים, השונרים או היגוארים ולא אף אחד מבני מינם. אין להם אף עכבה מוסרית לבצע כל דבר כדי לסלק כל חתול או יצור אחר העומד בדרכם. למעשה הם באמת ובתמים לא יודעים מוסר מהו.
הטיגריסים הסיביריים משוחחים ביניהם בטלפתיה שקטה בצילו של עץ נמוך ורחב עלווה על שפת נהר בצפון סין. המים הזורמים ברחש בין החלוקים מלוחכים על ידי לשונו הגדולה, המחוספסת של אחד הטיגריסים. מים זכים, חסרי טעם, חומר למחשבה ולא דם – חומר לרגש.
אלה הטיגריסים הבנגאלים שאיבדו את דרכם. מזמן אין הם משרתים את הקנוניה, הם סטו ממטרותיה הראשוניות. הם משרתים אך ורק את עצמם.

4. השונרים: החתוליים השולטים באירופה. תרומתם הגדולה לקנוניה ולמין החתולי היה פיתוח שיטות ריגול, ההתפרצות, והציתות הטלפתי.
השונרים פיתחו את הטלפתיה החתולית עד לגבולות שנדמו פעם כבלתי אפשריים. האשפים הגדולים שביניהם מסוגלים לצותת לחתול מבלי שהלה ישים לב שמישהו מקשיב למחשבותיו, הם מסוגלים לחסום ציתותים טלפתיים, להטעות טלפאת אחד שמצותת להם במחשבות שיש להם שליטה מלאה עליהם. היו אלה הם שפיתחו את רשת הממסר הכלל עולמית של התקשורת באמצעות יצורים בעלי קרניים, הפרושה על פני כל היבשות ומקלה על הקשר והתאום בין כל מתכנני ומנהלי הקנוניה. כמו כן הם פיתחו את היכולת להאזין לכמה תדרים טלפאתיים בעת ובעונה אחת – דבר שהיה דרוש לטקטיקת החיפויים שהגו. כך יכול חתול להיכנס למשימת ריגול, כשתצפית אחורית יכולה להזהיר אותו טלפאתית – מבעוד מועד – אם קרב אליו מישהו והוא יכול להתרכז במשימתו ולהשתמש גם בתדרים אחרים באותו הזמן. (לשדר אפשר רק בתדר אחד בכל פעם).
באשר לפוליטיקה – השונרים מעולם לא קבעו עמדה ברורה באשר לתמיכה שלהם בבית מלוכה זה או אחר הטוען לכתר. הם הציגו תמיד קו מעורפל התומך כללית בטובת המין החתולי כולו וקידום הקנוניה, אך למעשה שמרו כל הזמן על כל האופציות פתוחות, והיו ויהיו נאמנים למין השולט, יהיה זה אשר יהיה. הם משכו כפותיהם ממאבקי הכוח, נהנו משכלול שיטות הריגול וההתפרצות שלהם, ודאגו להפיץ את הידע שרכשו והשיטות שפיתחו לכל החתולים כולם.
כל המינים החתוליים העליונים מודעים לחשיבותם של השונרים ומפעלם, וגם לחשיבות האסטרטגית של הטריטוריה שברשותם, שהפכה ברבות השנים למוקד תרבות אנושי חשוב ומרכזי. התרבות האנושית המתפתחת ביבשת אירופה דירבנה את השונרים בעלי האוזניים המחודדות, הגבוהים והדקיקים לצאת מן היערות ולשוטט על גבולות הערים והכפרים של בני האדם. עצותיהם ורעיונותיהם גרמו לחתולים הפשוטים, החיילים הקטנים שמבצעים את המשימות בשטח, בעומק ערי האדם, להפוך משודדי פחים וגזלנים פחדנים לחבורה מתואמת ויעילה המבצעת משימות מסובכות אצל אישים חשובים בין בני האדם, גניבות גאוניות ומשימות איסוף מידע טלפתי מסובכות.

5. הפנתרים השחורים: אי שם בתקופת הפלסטיקון התחרו הנמרים והפנתרים ביניהם על הזכות לשרת תחת האריות כאביריהם. הנמרים והברדלסים המהירים והמוכשרים היו קרובים לזכות בתחרות אך הפנתרים אכולי הקנאה השתמשו ברמייה ובשיטות מאגיות שלא היו מורשות בתחרות. בתחילה הניצחון היה ברור – והפנתרים הפכו לאבירי האריות וזכו לרוב כבוד והערכה. עד מהרה נחשפו מזימותיהם על ידי השונרים. השונרים כהרגלם לא רצו לעורר מהומה ולשנות סדרי עולם, ושמרו על הדבר בסוד. אך עד מהרה הגיע הדבר לאוזנו הפלומתית של טיגריס סיבירי רב השפעה באותם הימים, שגרם לפנתרים לרדת מן המעמד ממנו נהנו זמן כה קצר וזעם האריות גרם להם להיות מוגלים אל מעבר לים, והם הפכו לשליטי אמריקה הצפונית. באותם זמנים הייתה אמריקה יבשת נידחת (למרות שהיבשות היו אז קרובות יותר זו לזו), והאריות סברו באותה עת שהפנתרים לא יהוו שם סכנה. שנות הגלות הארוכות בין המסטודונים והיונקים הקדומים נוצלו לפיתוח כישורי הצייד, ההתגנבות, והלחימה פנים אל פנים. בזמן ששאר החתוליים התפנקו והתנוונו בארמונות חול באפריקה (בתקופת הפלסטיקון שגשגה התרבות החתולית. דבר לא שרד מאותו תור-זהב שיעיד על קיומם של הארמונות, שדרות העצים, תחנות הכוח הביו-אוטונומיות…) חזרו הפנתרים למקורותיהם, ופיתחו מאות ואלפי שיטות בהם יכול חתול לחסל כל יריב העומד מולו. באמצעות הציפורניים, הזנב והניבים וכל שיעלה על הדעת התאמנו הפנתרים להרוג. הרבה מאותה תורה של חיסול למדו הפנתרים מלוחמי העבר הדגולים של החתוליים הלוא הם הנמרים בעלי שיני החרב. אלה הם חתולים אכזריים ותוקפניים מעידן הקרח, ששלטו במעברי ההרים המסולעים, ניביהם האדירים והמושחזים חרגו מלועם הנוהם והגיעו לממדים מגוחכים. הפנתרים למדו מהם רבות, הרחק מעיניהם הצופייה של שאר בתי המלוכה – הטיגריסים והאריות אך בשלב מסוים נעלמו הנמרים בעלי שיני החרב מסיבות עלומות. ייתכן שהפנתרים חיסלו אותם בדרכי רמייה ומאגיה חתולית, אך כנראה שלעולם לא נדע בוודאות.
בשנות הגלות הארוכות העמיקה שנאתם של הפנתרים לשאר המינים החתוליים, וביניהם נרקמה מזימה לחזור ולנקום – ובעצם להשיב לעצמם את השליטה בקנוניה החתולית. בקרב החוגים החתוליים מדובר רבות על 'הקנוניה שבתוך הקנוניה', כששמם של הפנתרים מוזכר אך ברמז, שכן החתולים חוששים מכוחותיהם המאגים ומשליחיהם המסתוריים – החתולים השחורים.
הפנתרים לא סומכים על מערכת התקשורת הטלפתית הבינלאומית – הם בטוחים (כנראה בצדק) שהיא נשלטת ע"י הטיגריסים הבנגאליים הגורמים להם לקבל מסרים מוטעים. הם סומכים אך ורק על שליחיהם האישיים שמספקים להם מידע אמיתי מן השטח. כמו כן, הם עוסקים בפעילויות חשאיות שונות לקידום מטרותיהם של הפנתרים. הפנתרים ייסדו כמה וכמה ארגונים חתוליים על-טריטוריאליים שמפלגים את המינים החתוליים ומקדמים את ה'קנוניה שבתוך הקנוניה'.
עינם הפקוחה של החתולים השחורים ונוכחותם המאגית זורים פחד בקרב החתולים ואין פליאה בעובדה שגם אצל בני האדם נוכחותם נחשבת כמזל רע. לרוב עוסקים הם בגיוס חתולים צעירים ל'ברית החתולים המאגית' של הפנתרים, ולרוב כרוך ה'שכנוע' בהיפנוזה. חברי 'הברית החתולית המאגית' פזורים ברחבי תבל, והם כלל לא מודעים לעובדת חברותם בברית, שכן לאחר גיוסם, משכיחים מהם החתולים השחורים את המאורע, והם חוזרים לעיסוקיהם, מוכנים תמיד להפעלה באמצעות מילות קוד שהשתילו בהם.
בכמה מאות השנים האחרונות, הפכה יבשת אמריקה הצפונית לעשירה ומיושבת, ולכל הדעות היא כיום אחד המרכזים האסטרטגיים החיוניים לקנוניה החתולית. הפנתרים מנהלים את מזימותיהם הגלובליות משרשרות ההרים הפראיות של אמריקה הצפונית, אך אין הם רואים את העולם כמחולק לטריטוריות בין המינים השונים של החתולים כפי שחלקו זאת האריות לפני מיליוני שנים.
במישור הפוליטי הגלוי פועלים הפנתרים למען ביטול הטריטוריות וחלוקת הסמכויות בין החתולים על בסיס ארגונים בעלי ייעוד רעיוני או ביצועי ולא על בסיס חלוקה טריטוריאלית שרירותית ומלאכותית. במישור החשאי אין ממתינים הפנתרים השחורים להסכמת המינית החתוליים, וכבר פורשים רשת בין לאומית בצורת 'הברית החתולית המאגית' וארגונים אחרים.
כיום הפנתרים הם האויבים הגדולים של הטיגריסים הבנגאליים במאבק על ירושת האריות.

6. היגוארים: השליטים האקסצנטריים של אמריקה הדרומית. כוהני המסתורין של החתולים הם יצורים נסתרים ובלתי מובנים. לעתים הם נראים, וכל הידוע עליהם ברחבי העולם החתולי כולו הוא שילוב של שמועות, אגדות ומפגשים ארעיים עם היצורים המסתוריים בלב הג'ונגל האמזוני.
התפיסה המקובלת היא שהיגוארים הם מאבות הכוחות הנסתרים של החתולים. נעלמים הם ממקום למקום על כנפי הטלפורטציה, ועדויות סותרות ובלתי הגיוניות מגיעות עליהם מרחבי העולם. יש יגוארים שנצפו בשני מקומות בעת ובעונה אחת או יגוארים שנעלמו והותירו אחריהם רק את עיניהם הירוקות מרחפות באוויר, מביטות…
תפקודם בפוליטיקה החתולים עלום אם קיים הוא בכלל. בחצרות המלוכה ובחוגי השלטון והקנוניה הסגורים היגוארים הם נושא מדובר אך הם עצמם ממעטים להראות שם. לעתים חושפים הם איבר מגופם, לעתים אין הם יותר מזנב חומק מאחורי פינה. הופעותיהם המועטות, אך המחשמלות, רק מגבירות את המסתורין סביבם, ועתים נדמה שהפחד מהם גדול מן הפחד משאיפותיהם הדורסניות של הטיגריסים או מכוחותיהם המאגיים של הפנתרים, שכן זהו פחד מן הבלתי-נודע. החתולים אינם יכולים לתפוס יצור נטול שאיפות, לכן בטוחים הם שאם עדיין לא גילו היגוארים את מטרותיהם, זה רק אומר שרף שאיפותיהם אפל וגדול מעבר לכל דמיון. תפיסתם הבסיסית של החתולים היא שלכל יצור מטרה מוגדרת, בזמן במרחב ובכוונה.
באפלולית הירוקה של היער הטרופי שלגדות האמזונס הם מתקדמים מנקודה לנקודה, ומגיעים לנקודה השנייה לפני שיצאו לדרכם מן הנקודה הראשונה. כאבות המוזרות החתולית, יצורי הפרדוקס, מעניקים הם מימד חדש לתנועה החתולית המתגנבת והאלגנטית, ומגבירים את הקסם של התנועה המעודנת בעיני המתבונן.
האם הקנוניה החתולית היא קנוניה כנגד סדרי בראשית? אם כך, אולי ליגוארים יש בה תפקיד כנגד המציאות עצמה.

בני האדם לא רואים את כל אותו עולם הרוחש מתחת לאפם – אך אין זה פלא. רוב השיחות והויכוחים בעולם נעשים בתדרים טלפאתיים הרוחשים באוויר סביבנו – אך אנו כלל לא מודעים לקיומם, ומלבד זאת, אנו נתונים להשפעותיהם ההיפנוטיות של החתולים השחורים המעוותת את תפיסת המציאות הישירה שלנו. ולאחר שבכל זאת אנו מתוודעים לקנוניה, נראים, במבט ראשון, החתולים, כגוף אחד השואף ביעילות למטרות ברורות, אך למעשה אין רחוק מכך. כל חתול, אפילו כשמדובר בחתולים בני אותו המין, הוא שונה לחלוטין וייחודי בין בני מינו, והקנוניה החתולית, כפי שראינו, היא ערב-רב של שאיפות והשקפות אשר לעתים אף סותרות ומתנגשות זו בזו. ובכל זאת, הקנוניה מתפקדת. כרשת מוזרה של הסכמים, כמרקם עדין בין חתולים שונאים מתפקדת הקנוניה הודות לעובדה שהחתולים מודעים לכך שעליהם לפעול כקבוצה על מנת להשיג מטרה לכשהיא. כך הם פורשים רשת של קשרים טלפאתיים, יחסים מיסטיים וארגונים חשאיים שנראה כמו קם לחיים, ואולי היא כבר ישות בעלת מטרות משל עצמה.
כנראה שאין היום אף חתול בודד שמסוגל לתפוס את מלוא מורכבותה של הקנוניה על קשריה הסבוכים ומערכותיה המסתוריות.
וכנראה שאין חתול אחד שלא חושב בסתר ליבו להשתלט על כל אותה מערכת ולעשות בה כבשלו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: