תגובות לרשומה: "על "עולם הנהר" ותחלואי המדע הבדיוני והפנטסיה"

מאת: פט

פט — Sun, 20 Jun 2010 16:11:58 +0000

קיבלתי. אולי אנסה אותו שוב בהזדמנות. כמה ספרים צריך לקרוא עד שאשתכנע שאתה צודק? יש יותר מידי ספרים טובים שמחכים לי.

(אגב אני את, מתמידה, ממשיכה ומתייאשת).

מאת: shelberman

shelberman — Fri, 18 Jun 2010 13:06:40 +0000

פט,
בנושא שיר של אש ושל קרח אנחנו חלוקים באופן חריף. כמובן שזה עניין של טעם, אבל נראה לי שהראייה שלך את הסדרה כבעלת תפיסה ילדותית ובנאלית של "טוב" ו"רע" נובעת מההיכרות הקצרה שלך איתה. נראה לי שזה היה משתנה אם היית מתמיד וממשיך לקרוא. מתישהו בעתיד אכתוב על הסדרה המעמיקה והמופלאה הזו. (ולא, לא קראתי אותה בגיל ההתבגרות).

מאת: פט

פט — Wed, 16 Jun 2010 07:25:51 +0000

תודה על ההמלצה.
אין ספק שאנחנו מסכימים על התחלואים. בכלל היית מאד משכנע עד שטענת ששיר של אש וקרח לא רעה. ניסיתי באנגלית ונשברתי לפני אמצע הספר הראשון. אם צריך לחפש דוגמה קלאסית לפנטזיה דוגמטית, לפי כללים ברורים, עם טוב ורע מוחלטים – זו הדוגמה. אני יכולה לסלוח לממליצים עליה רק אם קראו אותה בגיל ההתבגרות והיא נותרה להם חקוקה בלי קשר לטיבה (החסר).

מאת: ליאור

ליאור — Fri, 08 Jan 2010 19:31:31 +0000

הייתי מוסיף את סדרת "באר הנשמות" של ג'ק צ'וקר. הראשון יוצא מהכלל, השני פחות, ואת השאר לא טרחתי בינתיים. אבל יש חמישה או שישה או יותר בסדרה. עוד דוגמה לעולם מאוד ייחודי ומסתורי שההרחבה קצת מדללת אותו.
יש הבדל ניכר בין ספר שנכתב כספר בודד ואז מתווספים לו כותרים באופן די מלאכותי, או סדרה שנכתבת כסדרה. זו הסיבה ש"שיר של אש ושל קרח" כה מוצלחת. זה מעולם לא היה אמור להיות ספר אחד.

אבל מצד שני, איך אפשר להאשים אותם? יצירת עולם זו עבודה קשה. ואם כבר טרחת ויצרת עולם, הפיתוח להמשיך ולחקור אותו ולהרחיב אותו הוא גדול. יותר אתגר יצירתי מאשר מניעים פיננסיים, הייתי אומר.

אבל אולי אני נאיבי.

מאת: אלעד-וו

אלעד-וו — Sat, 26 Dec 2009 22:00:12 +0000

פוסט מהמוצדקים.

דווקא את ההמשכים ל"שער" אהבתי. פרדריק פול משרטט דמויות כל כך מוצלחות שקשה לא להנות מכל מה שהוא כותב.

מאת: נדב פרץ

נדב פרץ — Sat, 26 Dec 2009 21:08:07 +0000

מעולה.
שני שמות חסרים לי ברשימה:
מצד אחד אסימוב, שבהמשכים – במיוחד ל'המוסד' – הפך את עצמו מסופר המד"ב המבריק ביותר ללא יותר מבדיחה;
ומצד שני לארי ניבן, שהצליח לכתוב עוד ועוד סיפורים באותו עולם – על פני תקופות זמן שונות לחלוטין – ולהישאר סופר-מעניין.

מאת: kw

kw — Sat, 26 Dec 2009 18:49:04 +0000

הפתרון הוא, כמובן, לוותר על ההמשכונים. אף יותר מכך – לוותר על הפרק האחרון של כל ספר.
סתם.
אני מסכים בהחלט עם השגותיך מהסוגה, ומקבל בתודה הן את הרשומה והן את ההמלצה.