תגובות לרשומה: "על גן העדן האבוד שלא היה"

מאת: הפולניה הוירטואלית

הפולניה הוירטואלית — Wed, 10 Dec 2008 07:07:34 +0000

מזל טוב, ברכה והצלחה!
ולעניין הפוסט:
אכן, הראייה שלנו כבוגרים את תקופת הינקות כגן עדן נובעת בעיקר מרצוננו שלנו להיעטף ברחמים ובאהבה אינסופית.
ואולי היא נובעת גם מאיזו חשיבות עצמית של המבוגר המטפל, המספק לתינוקו סביבת גידול כה טובה עד כי ביומרתו הוא מדמיין אותה כגן עדן עלי אדמות.
על כל פנים, מקווה עבורכם שתזכו להרבה רגעים של שקט מבורך.

מאת: של ברמן

של ברמן — Fri, 05 Dec 2008 06:38:41 +0000

אדוה,
נכון, רופאים הם בני אדם. ואותם פרמטרים שמשפיעים על היולדת – או על כל מטופל בבית חולים – כמו העומס והמגבלות הטכניות, הם מחוייבי המציאות. אותנו הוציאו מחדר לידה מכיוון שהלידה התארכה, ובילינו את הלילה כמו פליטים במחלקה להריון בסיכון, כדי להכניס יולדת דחופה במקומנו. זו לא “מגבלה” של המערכת הרפואית, זו פשוט המציאות. ראיתי את הרופאה הבכירה, מנהלת המשמרת, שקיבלה את ההחלטות, וזו הייתה מנהיגות אמיתית.
אגב, בעניין תקופת ה"גזים” הידועה לשמצה, השעות הרבות שבהן התינוקות פשוט נקרעים לגזרים מכאב, מעמידים באור מגוחך את טענתם של המתנגדים לברית מילה על בסיס זה שהחתך הקטן יגרום לטראומה לכל החיים לעולל הקטן. כמובן, ישנם טיעונים אחרים, ואפשר לפתוח את זה לדיון – אני עשיתי את הברית בלב כבד ולא שלם – אבל הדיון הזה נראה בעיניי היום הרבה פחות.

אמיר, יואב,
תודה!

מאת: אמיר

אמיר — Wed, 03 Dec 2008 21:49:58 +0000

אח, היה תענוג.
נהניתי, צחקתי, התעצבנתי, השתעממתי, הבנתי, פלטתי אנחת "ברמן הזה, מה יהיה עם הרציונליזם שלו", וסיימתי לקרוא עם תחושת סיפוק.
היה יופי.
בהצלחה עם ג'וניור

מאת: יואב

יואב — Wed, 03 Dec 2008 11:22:04 +0000

מזל טוב גדול.

מאת: אדוה

אדוה — Mon, 01 Dec 2008 09:18:37 +0000

אני מסכימה איתך לגמרי, ואני בכוונה מוציאה מהדיון את מי שעושים שטויות. אבל אי אפשר להתעלם מכך שהרפואה שלנו איננה חפה מטעויות וגם מהחלטות לא ענייניות – אחרי הכל, גם רופאים הם בני אדם. מדיניות בתי החולים בחדרי הלידה הרבה פעמים מושפעת מפרמטרים שבינם לבין בריאות היולדת והתינוק אין שום קשר, כגון עומס העבודה וכמות אנשי הצוות. זה גורם להתערבויות מיותרות שבתורן גורמות לעליה במספרי הניתוחים והלידות המכשירניות שמבוצעות – וזה בוודאי אינו תורם לבריאות של אף אחד. לא צריך לשכוח שהגורמים שתורמים לירידה בתמותת התינוקות הנם הרבה יותר מאשר מה שקורה בחדרי הלידה. למשל, שיפור בהיגיינה. למשל, הפלות מוקדמות בזכות גילוי מומים בעזרת אולטרא-סאונד.

מאת: פאזי

פאזי — Mon, 01 Dec 2008 06:25:28 +0000

אין דבר רחוק ממני (אני חושב) כמו תינוקות וענייני לידה. אבל הפוסט יפה, חכם ומרגש.
מזל טוב.

מאת: של ברמן

של ברמן — Mon, 01 Dec 2008 06:13:02 +0000

כמו שאמרתי, אני לא רוצה לפתוח בדיון על הפרטים, ביתרונה של תנוחת לידה כזו או אחרת, אך ברמה העקרונית: יתכן ואת אינך נוהה אחרי אופנות כאלו, אבל יש רבים שכן. אני חושב שתסכימי איתי שבמקום הראשון צריכים להיות בריאותך ובריאות תינוקך, ובמקרה הזה, המערכת הרפואית המערבית היא הכלי הטוב ביותר לשמור על כך, גם אם לפעמים זה לא סקסי ואפנתי לומר את זה. כמובן שזה לא שולל מחשבה עצמית והשגחה פרטנית, כי המערכת הרפואית, במידה מסויימת כמו הטבעית, נוטה להתעסק במספרים גדולים. אנשים שונים נוהים אחרי אופנות (לא כולם שקולים כמוך), ובוחרים ללדת בבית ללא השגחה, למשל, ובעיניי זה פשוט מסוכן.
לגבי האפידורל: המשפט הוא רק רסיס מביקורת רחבה שיש לי על מושג ה"טבעיות" עצמו, שהוא באופן אירוני מלאכותי לחלוטין. ארחיב על כך בפעם אחרת.

מאת: אדוה

אדוה — Mon, 01 Dec 2008 03:20:02 +0000

אני לא אוהבת אופנות משום סוג שהוא, במיוחד לא כאלו שבשם אידאל כלשהו, מופרך לעיתים, עלולות לגרום לנזקים בפועל. יחד עם זאת, בכל הקשור ללידה אני מוצאת שיש דברים בגו. חלילה לא הייתי מבטלת את תרומתה של הרפואה המערבית ללידה, אבל בעיניי בלידה היא צריכה להגיע במקום השני ולא להיפך. ולא בגלל שזו "תערבות גסה ומלאכותית במשהו שהוא לכאורה זך וטהור" אלא בגלל שכן מדובר בתהליך שכשלא שמאפשרים לו להתנהל באופן שבו הוא אמור להתנהל, או קרוב לכך ככל הניתן, עלולים לגרום לנזקים או לכל הפחות להקשות מאוד על היולדת ועל היילוד.

אגב כך, אני חושבת שלכתוב משפט כמו "אפידורל הומצא על ידי המוח האנושי, והמוח האנושי הוא איבר טבעי, ומכאן שהאפידורל טבעי" גורם לכך שאוטומטית תפסיד בדיון

מאת: של ברמן

של ברמן — Sun, 30 Nov 2008 18:33:57 +0000

תודה לכולם!

ולגבי התגובות:
מרגוליס,
אכן, אני מנסה לתאר ולהשיג משהו דק מן הדק, שקשה ליישם אותו ואף להגדירו במילים. מה שאמרתי לגבי הניתוק מן הרגש הוא הרבה יותר מורכב, ואולי ההגדרה שלך קולעת יותר, אבל בהתחשב בהגדרות המקובלות שלנו (שכל/רגש), ותוך לקיחה בחשבון שקשה להורים עייפים לפתח תפיסות פילוסופיות חדשניות, הייתי מנסח את הכלל בקירוב ראשון כמו שהגדרתי, עם כל הצער. לאחר למידת המיומנויות והרמת ההגנות הרגשיות המתאימות, אפשר להתחיל להיפתח אל העולל ולנשום את אוויר הארץ החדשה.

אדוה,
כמובן שלא אתיימר להיכנס לנבכי החוויה עצמה, ומדובר בדיון שאפשר לפתוח אולי במקום אחר, כשתנוחת הלידה היא רק פרט אחד. הייתי רוצה רק לבקר את האופנה החדשה של "טבעיות" שמזלזלת ברפואה המערבית ורואה אותה כמו איזו התערבות גסה ומלאכותית במשהו שהוא לכאורה זך וטהור, ולא נותנת לה את הכבוד המגיע לה.

מאת: אדוה

אדוה — Sun, 30 Nov 2008 15:54:04 +0000

קודם כל מזל טוב

לגבי הסעיף השלישי שלך, העצה נכונה, הנימוק אינו נכון. הסיבה אינה קשורה למשקל התינוק, אלא היא קשורה למעבר טוב ויעיל יותר של התינוק בתעלת הלידה, וכן קשורה לרמת הכאב שחווה היולדת.
לידה על הגב היא אכן התנוחה הכי פחות נוחה והכי כואבת בלידה. כמובן שאם מדובר בלידת מכשירים, או לידה עם אפידורל, זה לא ממש משנה. אולם בלידה טבעית ללא משככי כאבים, תנוחות אחרות כגון כריעה, ישיבה, עמידת שש ועוד, מאפשרות יותר תנועה ליולדת והרבה הרבה פחות כואבות. מנסיון בשתי צורות הלידה, אין לי ספק שזו עצה נכונה וחשובה מאוד.

ועם מה שכתב מרגוליס אני מאוד מסכימה. אמפתיה – כלפי התינוק, וגם כלפי עצמכם – נראית לי כמו הדבר הנכון כאן, למרות העייפות התהומית והקשיים.